המציאות הנוכחית שלנו, נצטרך לטפל בה בדרכים שהוכיחו את עצמן בעבר. כוונתי לתשובות למציאות - פשיעה וכל הרעות החולות - שאנו חיים אותן ואיתן כל יום ולא פחות, איכות החיים בכלל. לקחתי שתי דוגמאות ממקומות בעולם - קנדה וניו-יורק. בהללו, המציאות השתנתה, אם בדרכי אכיפה ואם כתוצאה מהשרשת נורמות שהיו בצורה זו או אחרת וצריך היה לחזקן.
המקום הראשון הוא קנדה, שמספרים שלא תשמע שם צפירות מכוניות ואם תשמע, הצופרים יטופלו. אני מניח שיש עוד כמה נורמות רצויות וברוכות, אבל בהקשר הצפירות, ממש לא יאומן, שום צפירה וכאמור, לא כדאי למי שייתפש בעוון כך. לענייננו, זו הוכחה שאפשר לאכוף, הגם יש לכך בסיס מבחינת החינוך.
השנייה, העיר ניו-יורק, שהרציחות והפשיעה בה הגיעו לממדים עצומים, עד שהופיע ג'וליאני, שהיה ראש העיר אז ובאמצעות שיטות ואכיפות שונות, הכניס נורמות אחרות משהיו שם, כמובן, בגלל היעדר חינוך. מכל מקום, ג'וליאני פעל והצליח, וכיום המציאות שצוינה לעיל ירדה בגדול. אומנם זה לא מובטח שכך זה יתמיד ועל כך בהמשך.
אחת ממלחמותיו של ג'וליאני, הייתה המלחמה בגרפיטיס שאנו מכירים היטב מהאוטובוסים שלנו, שכאשר כבר אין מקום שם, מציירים אותם על תקרת האוטובוס. יש לשער שנימוקיו של ג'וליאני במלחמתו בגרפיטיס, שהפכה סמל למלחמתו ב"דברים הקטנים", נבעה מהכרתו שהללו הם ה"אימא" של הגדולים, אם לא מטפלים בהם בעודם באיבם ועד היסוד. ככלל, המלחמה ב"דברים הקטנים", כמובן יש בה אמירה ואכיפה שרכוש הציבור הוא לא הפקר וכמו-כן שאר ההתנהגויות כאשר האכיפה מגיעה גם אליהם. כמו-כן, מדובר בהתייחסות לצרכיו של הציבור וקל וחומר בדברים הגדולים.
ולענייננו - אצלנו, כידוע, אנו לא חסרים מהבעיות הנ"ל: יש לנו גרפיטיס, זוהמה ברחוב, השחתת ציוד ושאר נורמות ששכחו שהן קיימות. התשובה לאלה, לא יכולה לקבל טיפול בבחינת "זבנג" וגמרנו - שאם יעשו כן, יאמרו שמישהו השתגע. לכן יש לפעול בלקיחת כל נושא בנפרד ולאחר מכן הלאה, כלומר, הורגים... ועוברים לשני.
נניח אפוא שיחול פעם שינוי אצלנו וכמה טובים שעמדו מהצד וסירבו לגעת בנושאים הללו, יחליטו להיבחר לכנסת ולא לפני שייבחרו, ידאגו שבראש מסע הבחירות שלהם יצהירו שעם היבחרם, ידאגו להעמיד בראש סדר היום הציבורי חקיקת חוק לגבי בחירה אישית וישירה של נציגי ציבור, כדי שתהיה תלות בין נציגי הציבור והבוחרים.
כאשר יהיו לנו נציגי ציבור אחרים מאלה המכהנים היום, ידאגו שתהיה משטרה ראויה, שוטרי מקוף או צורה אחרת של נוכחות אחרת שרואים אותה. הללו, במסגרת סיורם, יתייחסו ויאכפו כל מה שנקרא ה"דברים הקטנים". כך למשל, סיור שעובר ורואה השלכת פסולת במקום ציבורי או מאוטו, ייתפש וייענש חזק ויצוין "פעם ראשונה".
להפעלת השיטה הנ"ל, גם בממדיה הקטנים, יש גם ערך לעתיד: כל ילד שייצא לרחוב (כל שכן המבוגרים), כאשר יראה זאת עוד מקטנותו, כך "יצלם" והרווח של החברה יהיה מעל ומעבר, כי זה התחליף לחינוך במקרה שייעדר מהבית ומבית-הספר.
