אל"מ עאטף זאהר שמרצה את עונשו על ביצוע תשעה מעשי אונס בחיילת שלו, מקבל לאחרונה הרבה הצעות עבודה, ולא סתם הצעות עבודה אלא ממקומות מכובדים. נשאלת השאלה - האם אנו כחברה צריכים לעודד זאת?
אדון זאהר, שלמעשה הרס את חייה של חיילת, שכשם שאמה מעידה "לא חזרה לעצמה עד היום וחיה בסיוט מתמשך", יחזור לחיים נורמליים, כך מסתבר, יותר מהר ממה שהעלה על דעתו. זאהר קיבל הצעות שונות מחברות מכובדות שממתינות בקוצר רוח להעסיקו, ואני תוהה מדוע. מדוע אדם שביצע עבירות כה אכזריות, לא פחות חמורות מרצח, אמור לקבל תפקידים נחשקים - האם זהו ה"פרס" שהחברה מעניקה לו על פשעיו?
אז נכון שלאחר ריצוי עונשם, עלינו כחברה לפעול לשילובם בחברה של אסירים לשעבר. מה שלא ברור לי הוא מדוע אותן חברות מכובדות, שלא אציין כאן את שמן, מרגישות צורך וכבוד להצהיר על כך בראש חוצות. מה לקוחות אותה חברה אמורים להרגיש בקוראם ידיעה כזו?
אני חושבת שלאחר ריצוי עונשו, זאהר לא סיים את עונשו. נהפוך הוא - עליו לשאת את העונש עימו שנים רבות קדימה, כשם שהנאנסת נושאת עימה יום אחר יום את הכאב והצלקת שהשאיר בליבה. עצתי לאותן חברות, שאם כבר הן מתכבדות ונלהבות להעסיק אדם שכזה (אני אישית בכלל לא הייתי נלהבת וביטחוני שגם לקוחותיהן), שיעשו זאת בדיסקרטיות ובשקט, ולו רק למען כבודה של הנאנסת שכבר נרמס באכזריותו של מר עאטף.
