הכיבוש - חלק מכל אחד מאיתנו

ברוב פאר והדר נפתח היכל התרבות באריאל, מקום שמיועד להעברת תרבות, ערכים ובידור לעיר אריאל וליישובים הסמוכים לה.

לכל אדם באשר הוא, קל וחומר לאזרח ישראלי, מותר לצרוך תרבות על כל גווניה, ועל האמנים המניפים את דגל התרבות מוטלת המשימה להגיע לכל שעל אדמה שבו נמצאים אזרחי המדינה ולספק להם את הצורך הזה, זוהי חובתם המקצועית ללא קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת.

השחקנים המחרימים החליטו שכף רגלם לא תדרוך על אדמה כבושה, זוהי דעתם הפוליטית; ואם בענייני כיבוש עסקינן - אז האמנים אמורים היו להחרים גם את תל אביב, שהרי בסופו של דבר לדידם של הערבים כל שעל אדמה כאן בארץ ישראל הוא כבוש. כל עניין הקמת מדינת ישראל מהצפון ועד הדרום הוא כיבוש אחד גדול. למעט היישוב הישן שחי פה הרבה שנים לפני קום המדינה, רובנו, כלומר הדורות הקודמים הגיעו לכאן מחו"ל... במילים אחרות - אנו מהגרים שהגיעו לשטח אדמה שהוא שלהם על-פי המסורת; ואני לא כותב את זה בציניות, ארץ ישראל שייכת לעם היהודי, ופשוט כבשו אותה מידי הערבים.

מה הבעיה? נלחמנו, נלחמנו בשיניים והשגנו את אדמתנו לאחר שנות גלות רבות; בין האדמות האלה נמנית, אגב, גם תל אביב... למרות שלפי "תוכנית החלוקה" קיבלנו את תל אביב באופן חוקי, אבל גם אותה כבשנו...

ימי השמאל תמו, הגיעו לקיצם. הסכמי אוסלו הם הנשימה האחרונה של השמאל. בעידן של היום, מדיניות מרכז היא המפתח. לא מדיניות שמאלנית ולא מדיניות קיצונית ימנית. אז לכל קומץ השמאל שמנפנף בדגל ההומניטריות, תפקחו את העיניים, אתם חלק מהוויית הכיבוש, בין אם תרצו או לא תרצו.