הרהור וערעור על סמכות הכנסת ביחס לזכויות חבריה

הרהור וערעור על סמכות חברי הכנסת לפגוע בזכויות מוקנות של חבריהם למשכן. אנו שומעים כי ועדת האתיקה של הכנסת, או ועדה אחרת שלה, תוסמך לנקוט סנקציות ולשלול זכויות מחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. אנו שומעים כי שופט בית המשפט השלום, קבע בדעת מיעוט, כי ראוי שעל הכנסת יוטל לקבוע אם מוטל על חבר הכנסת קלון בגין הרשעה בפלילים, ולהשעותו במידה שיקבעו כי אכן מוטל עליו קלון.

הפגיעה המדוברת עולה כדי פגיעה בזכויות מוקנות של חבר הכנסת, כנבחר ציבור. הציבור הוא המסמיך את חבר הכנסת, והוא שולחו, וחבר הכנסת חייב אמונים ודיווח כלפי הציבור בלבד.

זהו עיקרון יסוד בדמוקרטיה פרלמנטרית יצוגית. זכות מוקנית של חבר הכנסת - בין אם לכהן בכנסת ובין אם זכויותיו הכספיות והסוציאליות - אינה ניתנת לפגיעה על-ידי הכנסת, אלא על-ידי בית משפט, ועל-פי עילות הקבועות באפן פוזיטיבי במשפט.

לא ראוי במשטר דמוקרטי, שזכויות מוקנות של נבחר ציבור, יינתנו לפגיעה ולשיפוט של גוף כלשהו, לבד מבית משפט, ולפי עילות קבועות בחוק, בלבד.

היום נוח לנו להשתלח באדם החשוד בעבירות בגידה, כעזמי בשארה, אך זהו פתח ברור ומובהק להידרדרות לחשש של נבחרי ציבור מהכנסת עצמה, או מי מחבריה ומגופיה; חשש העלול להעיב ולהגביל באפן טבעי, את מידת החירות של נבחר הציבור המייצג את הציבור בנאמנות.