בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
תלי מילים על גבי מילים נכתב ופורסמו בתקשורת על הכרעת הדין במשפטו של משה קצב, הנשיא לשעבר, ומן הסתם עוד ייכתבו. אין ספק, שבהרשעה זו אמות הסיפים רועדות, אך מן הראוי להפיק מכל הפרשה שני לקחים חשובים לצד לקחים נוספים חשובים לא פחות:
הלקח הראשון - היה בהחלט מקום לערוך את הדיון בדלתיים סגורות מהנימוקים שנאמרו, אך מן הראוי שלפחות הפרוטוקולים של המשפט קצב ייחשפו בפני הציבור, למען ידע מה בדיוק היה במשפט, ולא יהיה ניזון מפרשנויות של כתבים ועיתונאים; וידעו כל בעלי השררה שהם עברייני מין סדרתיים - לבל יעזו.
הלקח השני - לשנות את חוק בחירת הנשיא בכנסת, מבחירה חשאית לבחירה גלויה, למען יראו, למשל, אלה שהרימו יד לבחירתו של משה קצב לדוגמה, למרות שעלילותיו היו ידועות משכבר הימים ויסתכלו לנו, העם, בעיניים וביושר ציבורי ללא מורא על בחירתם.
באינספור כותרות וראיונות בתקשורת, מופיעה המילה "בושה", והמשתמשים בה מתכוונים לכך שמעשיו אכן גורמים לבושה גדולה. אני חושב שהבושה צריכה להיות לא במעשיו, אלא בכך שכיצד התאפשר לאדם טיפש להגיע למשרה כה רמה. טיפשותו הופגנה לא רק על-ידי נסיגתו מהסדר טיעון מקל שהוצע לו, אלא גם בחשיבתו המטופשת, שיוכל להמשיך בחיים ציבוריים, כאשר עננה כה כבדה מעיבה על עברו. חייב היה להפנים שפצצת זמן זו תתנפץ בפניו, כפי שאכן אירע. הרי את העובדות הוא ידע – כי הוא גרם להן.
הכחשת עובדות, יצירת מצג שווא, תפישת עולם המבוססת על שקר, ועוד כיוצא באלה דברים - סופם להביא להתפכחות המאמין בהם, ובכך להשמיט את בסיס קיומו, וההגדרה של "לא לעולם חוסן" באה לידי ביטוי.
ברחבי העולם ישנם עיתונאים המנצלים את עיסוקם העיתונאי כדי לבקר בארצות מסוכנות ולצבור חוויות תוך כדי סיכון חייהם. אחד מהם הוא העיתונאי הנורבגי פול רפסדל.
כל עוד אנשים כמו יעלון, משת"פים נאמנים מיל' של נתניהו, הם מראשי מבקריו, כאשר ברור שהשנאה האישית שלהם לנתניהו היא המוטיב המרכזי ביסוד ביקורתם, נתניהו יכול לישון בשקט
בימים שבהם טוענים רבנים כי ישנה הגנה מיסטית-רוחנית שהיא בלבד זו ששומרת על עם ישראל מפני אויביו כדאי לעיין בפסוקי קריעת ים סוף - שעל-פי המסורת אירעה בשביעי של פסח - ולראות שאפילו רי...