כאשר האדם הפשוט ממלא דלק במכוניתו על-מנת שתיסע, הוא משלם נכון לעכשיו 7.26 שקלים לכל ליטר. כאשר האדם מתדלק בשירות עצמי, הוא משלם 7.39 שקלים לכל ליטר כאשר משרד האוצר מקבל מס קצוב המכונה "בלו". הבלו על הבנזין הוא ייחודי מאחר שהוא קבוע בשקלים; וייעודי, מכיוון שמטרתו לעודד אנשים לעזוב את המכונית הפרטית ולעבור לתחבורה הציבורית (כדי לשמור על איכות-הסביבה).
במשך תקופה ארוכה הקפידו שרי האוצר להשאיר את הבלו על מחיר קבוע (2.4 שקלים לכל ליטר בנזין). ביולי 2008 עלה מחיר חבית נפט ל-140 דולר, והנהג הישראלי שילם שבעה שקלים לליטר בנזין. איך זה קרה? המס הקצוב היה אז 2.37 שקלים לליטר. אך כאשר מחיר הנפט ירד ל-35 דולר לחבית בתחילת 2009, הנהג הישראלי שילם 4.75 על כל ליטר בנזין, כי המס הקצוב לא ירד.
מדיניות שר האוצר שר האוצר
יובל שטייניץ, בגיבוי הממשלה, החליט להעלות את המס על הבלו בהדרגה מ-2.37 שקלים ל-2.85 שקלים בדצמבר 2009, ובחודש ינואר האחרון עלה המחיר ל-3.09 שקלים, ועוד צפויה העלאה בינואר 2012. האבסורד מתבטא בכך שאם שטייניץ לא היה מעלה מס על הבלו, תשלום הדלק היה עולה 6.5 שקלים (במקום 7.26 כיום).
בהיעדרה של תחבורה ציבורית מוזלת ויעילה, האדם אשר צריך לנייד עצמו ממקום למקום אינו יכול לוותר על רכבו הפרטי.
נתוני צריכת הדלק בעולם למרות הנתונים האופטימיים שמפזר האוצר, ישראל מדורגת במקום השלישי בייקור הבנזין והמכונית, ובאחד משני המקומות האחרונים בפריסה יעילה של תחבורה ציבורית. טוב הייתה עושה הממשלה אם הייתה מטילה מס פרוגרסיבי ישיר על השכבות החזקות ומסייעת לשכבות החלשות. בכך היה נמנע הקיטוב החברתי השורר במדינת ישראל.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
