בשטח הסטרילי העדיף למחאה ציבורית עממית ברחובות, דרוש תמיד מנהיג יפה תואר עם בלורית וחולצה מתנפנפת. אבל אפילו אני, למוד קרבות ישראלים (תרתי משמע) מוכן שאת נס המרד תרים אחת מקרנות המערכת הציבורית - ושתהיה זו ההסתדרות, הכנסת, הממשלה או אפילו מי שמעליהן - הקדוש ברוך הוא.
מה שחשוב לי, זה שיהיה בישראל ראש ממשלה איכפתי. לא רוצה ראש ממשלה שעושה פרצוף איכפתי, ויורה לרעתנו לכל כיוון. מה שחשוב לי, זה שאם חסר כסף בקופה הציבורית, ימצאו את הבזבוזים האמיתיים, ושם יקצצו. הודעות מן הפה ולחוץ, לא בבית ספרי. נמאס לי שהעם הטיפש הזה יודע לבכות, לקטר, אבל אינו מוצא את ידית הדלת החוצה מביתו כדי לצאת לרחוב. לשם שינוי, לא כדי לבלות בסופרמרקט, בבית קפה, או בים. אלא לצאת בחינם, ללא קופונים, ולמחות על העוולות שנוחתות עליו חדשות לבקרים.
יש כאן הונאה אחת גדולה. מספרים לנו שהכלכלה של ישראל היא מן החזקות ביותר בעולם, ומיד בוכים שאין כסף כדי לממן מים, לחם, חלב, דלק ו...נעליים. אבל כשלשרים חסר עוד כסף, נוסף למשכורת המעולה, נוסף לתנאים הנלווים, נוסף לפנסיה לכל החיים, נוסף לתנאי השרד גם אחרי פרישת שרים, ראשי ממשלה, נשיאים, שופטים ועוד - פתאום יש כמה כסף שרוצים.
אם רק אחרי שריפה איומה שכילתה אלפי דונמים ועשרות חיי אדם תמימים, אם רק אחרי אסון כזה יש כסף למטוסי כיבוי - אנחנו בצרות כאלו, שהיינו חייבים לצאת לרחובות כבר מזמן. אבל מספרים לי שוב ש"הציבור מטומטם ולכן ישלם". אני לא חושב שאני מטומטם. והנה זה שקורא עכשיו גם הוא חושב שאיננו מטומטם. אז למה לא רואים את כל החכמים הללו ברחובות?! אז שעיני יעשה "פוליטיקה" - והעיקר שנעשה מחאה! מ-ח-א-ה!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
