הכל התחיל עם מחאת הקוטג'. די התחברתי למחאה, אבל הרגשתי שיש דברים חשובים מעלייה של "שקל וחצי" במחיר קוטג' שעליו צריך לצעוק, כמו האלימות וכמו תהליך השלום וכמו מצב החינוך והבריאות.
ואז באה מחאת האוהלים. די אינסטיקטיבית תמכתי בהם, אבל במחשבה שנייה ולעומק, הבנתי שזה קשקוש ועבודה בעיניים. נתניהו רק שנתיים בתפקיד והוא הראשון והיחיד שפעל בנושא הנדל"ן ודווקא די עצרו אותו באופוזיציה. החמאה המשיכה וממשיכה עד שהפכה להיות טרנד של כל הארץ, מחאה על כל דבר, ואז הבנתי שזה פשוט גל המשך של חוסר תרבות ואלימות שדווקא צריך לעקור ומהר.
אבל זה לא רק זה, כי זה יותר ויותר מצטייר כפמפום חיצוני של אנשי ממון מבחוץ ואינטרסנטים. כדאי שמישהו יעצור את הטמטום ואת הטרנד הזה של להפוך את המדינה הזאת לאנרכיה, כי כבר ממילא בהרבה דברים יש אנרכיה.
אל תתנו שאף אחד יעבוד עליכם. אל תתנו שאף אחד ינצל את המצוקה האמיתית שיש לצרכיו הצרים והנואלים. תקומו ותצעקו ששיטת הממשל תשונה. שכוחן של מפלגות קטנות יוגבל בחוק. שמפלגות גדולות יוכלו לנהל מדינה ולא להיות מובלות באפן על-ידי המפלגות הקטנות. על זה אפשר וצריך לצאת לרחובות, כי זה מסוג הדברים שבבחירות לא ניתן לשנות. לעומת זאת, מחאת האוהלים היא מחאה שבבחירות כן ניתן לשנות. ממילא יש בחירות - בפועל - כל שנתיים, אז מה כבר רוצים עכשיו? אז תנו לשמש לעלות, אבל לא דווקא מהכיוון שהיא שוקעת.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
