תגובה לשתי כתבות: 1. "וינשטיין מקדם חיסיון מלא על חומרי חקירה"; "ארגוני זכויות האזרח: הגנת הנאשמים תיפגע" (תומר זרחין, הארץ, 29.12.11). 2. "פרויקט האזיק האלקטרוני של השב"ס בסכנת ביטול" (יניב קובוביץ, הארץ, 29.12.11).
בכתבה הראשונה מדווח תומר זרחין על כך שהיועץ המשפטי לממשלה מקדם הצעת חוק המבקשת לצמצם את זכות הנאשם לקבלת חומרי חקירה. האיסור על העברת חומרי חקירה מודיעיניים יהיה גורף ואילו פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות המשטרתיות יהיו מוסמכים בנסיבות מסוימות על-פי שיקול דעתם ולפי אמות מידה שיקבעו מראש להתיר או לאסור העברת החומרים לסנגורים. יהיה להם שיקול דעת להחליט עד כמה הראיה חיונית להגנת הנאשם, אותה ישקלו לעומת האינטרס הציבורי שלא לגלותה בשל הצורך שלא לחשוף זהות מקור מידע או שיטות פעולה. לא צריך להיות משפטן כדי לדעת שזו הצעה חמורה הפוגעת בהגינות ההליך המשפטי.
כך גם ההצעה לביטול פרויקט האזיק האלקטרוני (יניב קובוביץ), ובאיזו סיבה? בשל התפנות תאים בשל עסקת שליט ששלחה לחופש מספר אסירים כך שהתקן למספר הכלואים טרם מולא. אין שום היגיון הגינותי בכך. יש מקום לבטל את פרויקט האזיק, אם אין הוא מוכיח עצמו. עדיף לאפשר היררכיה של צורות כליאה, בהתאם לאוכלוסיות העבריינים. לא כל אחד צריך לשבת בכלא בגלל שיש שם מקום, אם יש אלטרנטיבה ראויה מכך.
