העופרים ונציגיהם השונים, נתלים בהסכם הזיכיון, שנחתם בין מדינת ישראל לחברת כי"ל, שהייתה אז חברה ממשלתית, לפני כ-60 שנה.
מעיון מעמיק בהסכם, למדתי שהזיכיון ניתן לשטח גיאוגראפי מוגדר. בשטח זה של הזיכיון, לא קיים יותר ים המלח!
כדי להפיק את המינרלים ממי ים המלח הצפוני, שאינו נכלל בשטחי הזיכיון, נדרש מכרז חדש. במכרז חדש זה, יתחרו המשתתפים על גובה התמלוגים שישולמו למדינה, כאשר הסף המינימלי יהיה לפי המלצות ששינסקי לענף הגז.
אני מניח שלמפעלי ים המלח הקיימים, יש יתרון מובנה, על פני המתחרים הפוטנציאלים, בהשקעות קיימות באיזור. לכן, יוכלו להציע תמלוגים גבוהים יותר למדינה מול המתחרים ולזכות במכרז. מה שבטוח, יצטרכו קצת להזיע. מעניין יהיה לראות את התוצאה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
