לזכרו של חיים חפר

פרס היה בעצם בזמנו הווסאל של בן-גוריון. יגאל אלון היה איש הגות לעומתו. האיש הראוי ביותר לנהל מדינה, אבל הביאו במקומו אישיות חלשה - אשכול.

בן-גוריון פירק מחתרות ובצדק. אין הדבר צריך היה להפריע לקידומו של אלון - שנחשב אז איש ארץ ישראל השלמה ממש. לא רביזיוניסט, אך אדם עם מסירות אין קץ למדינה.

אבל פרס היה כאמור לעיל רק נושא הכלים, לא אישיות שמישהו במדינה באמת החשיב. אז הפשפש כן עלה למעלה וכך הרגישו אז רבים במדינה, אפילו אני כילד.

מתפלא אני שאף שר או נשיא לא הגיעו לכבד את חיים חפר ולו במותו. כנראה, שעל שנאות חינם קשה להתגבר.