בין שחיקה פנימית לצללים במזרח

שני משברים, שתי זירות

בעוד ישראל מתמודדת עם השלכותיה הממושכות של הלחימה, השחיקה הפוליטית והשבר החברתי, עולות תמונות מורכבות של מציאות פנימית וחיצונית המעוררות דאגה עמוקה. ניתוח מקיף שחיבר פרופ' דן בן כנען, חוקר, מחבר ואיש קמפיינים פוליטיים בעל ניסיון עשיר, מציג אבחנה נוקבת על המצב הסוציולוגי והפוליטי בישראל, לצד חשיפת תהליכים מדאיגים ביחסי המדינה עם סין ובעמדות הממשל בבייג'ינג כלפי העם היהודי. הניתוח, שנכתב בעוד בן כנען מסיים כתיבת פרק בספרו החדש "שנאה ואהבה", שוזר בין ניתוח פסיכולוגי של ההנהגה לבין תצפיות מן השטח בחרבין ובשנגחאי. בן כנען מציע מבט ביקורתי וישיר בגוף ראשון על תפקוד המערכות הפוליטיות והטלטלה הדיפלומטית במזרח הרחוק.

אבחון הפרופיל הפוליטי: הישרדות, פסיכולוגיה וניהול המשבר

במרכז הניתוח הפוליטי מעמיד בן כנען את תפקודו ומנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. על-פי הפרופיל הפסיכולוגי והסוציולוגי שגיבש, מנהיגותו של נתניהו מתאפיינת בשילוב של חישוב אסטרטגי, אינסטינקטים חזקים של הישרדות פוליטית וגישה תועלתנית לשלטון. בן כנען אינו מהסס להשתמש במילים חריפות וביקורת ישירה בגוף ראשון על תרבות השקר בפוליטיקה:

"כאחד בעל ניסיון רב בתחום הקמפיין הפוליטי, אוכל לומר בוודאות רבה כי הפוליטיקה מקורה ביכולת לשקר. אם נערכה אליפות ישראל בהעמדת השקר כאמת, הזוכה בגדול היה האדון נתניהו אשר בשקר עשה את חייו. הוא היה ונשאר איש מכירות, אלא שעתה הוא עוסק בדיני נפשות ולא במכירת רהיטים." בן כנען מציג את החשש העמוק מן המצב החברתי והפוליטי בישראל: "המציאות הפוליטית והסוציולוגית בישראל היא נושא מדאיג ביותר. אצל רבים מאלה אותם אני מכיר, הדאגה הפכה ליגון, וכאשר הלב מלא בזה ובצער הרב الנדרש, אדם עשוי לאבד את תקוותיו... מדינה שמנהיגיה עוסקים בסחר ובממכר מדי יום איננה יכולה ללדת מנהיגות שתביא לה מזור."

הניתוח מתעכב על המשקעים הרגשיים והפסיכולוגיים של אובדן אחיו, יוני נתניהו, שנפל במבצע אנטבה בשנת 1976. לטענת בן כנען ואנליסטים המובאים בדבריו, לאובדן זה הייתה השפעה עמוקה על זהותו ומדיניותו של נתניהו, המתבטאת לעיתים בתחושת אשמת ניצולים ובפיצוי יתר באמצעות מדיניות ביטחונית אגרסיבית. נתניהו מרבה להזכיר את דמות אחיו ברגעי משבר לאומי, ובכך מחזק את הזיקה בין אבלו האישי לבין מאבקה של המדינה. לצד הניתוח האישיותי, עולה ביקורת חריפה על אופן ניהול המערכת הפוליטית והמשפטית. בן כנען טוען כי המאמצים לקידום השינויים במערכת המשפט מ-2023, ובכלל זה צמצום עילת הסבירות ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, מבטאים נסיגה דמוקרטית. כמו-כן, הוא מעלה תהיות נוקבות לגבי מקורות עושרו האישי:

"כשם שהמוסד הגיע אל ארגוני הטרור באמצעות 'דרך הכסף', כך ייטב לאזרחי ישראל שידעו את הדרך בה הפך נתניהו לאדם עשיר ולא באמצעות משכורתו כראש ממשלה."

תמיכה לטענות בדבר העדפת הישרדות פוליטית על פני שיקולים לאומיים מוצא בן כנען בתחקיר מקיף שפורסם במגזין "טיימס" על-ידי העיתונאים ג'ודי רודורן ורונן ברגמן ("מלחמתו של נתניהו"). התחקיר, שהתבסס על שבעה חודשי עבודה ולמעלה מ-110 ראיונות וסקירת מסמכים רשמיים, תיאר כיצד נקודות מפנה מרכזיות בלחימה, כגון דיוני הקבינט באפריל 2024 בסוגיית הפסקת האש והשבת החטופים, הושפעו משיקולים קואליציוניים ומחשש מקריסת הממשלה.

בין מפקדים לאנשי רוח: סוגיית ההנהגה הצבאית בפוליטיקה

נדבך נוסף בניתוח מוקדש לשאלת זהותה של ההנהגה הראויה לישראל. בן כנען מתייחס לעצם המעבר המהיר של קצינים בכירים מצה"ל אל הזירה הפוליטית, ומזכיר בהקשר זה את דמותו של גדי איזנקוט. אף שהוא מציין כי איזנקוט עשוי להיות אדם בעל ערכים השואף לטוב, הוא מעלה תהייה עקרונית לגבי התופעה שבה אנשי צבא עוברים מיד עם פרישתם לראשות המערכת הפוליטית. בדבריו מדגיש בן כנען את תפיסתו לגבי מושג הביטחון האמיתי: "מגיע לעם היושב בציון שיונהג על-ידי אנשי מחשבה והגות ובמיוחד אנשי שלום ולא אנשי מלחמה. התשובה הנצחית לדברים האלה היא שישראל נמצאת במלחמה מתמדת ועל כן אנשים הבקיאים בביטחון צריכים להנהיג אותה. עורבא פרח, לא היה ולא נברא. הביטחון האמיתי הוא שלום."

עם זאת, בהסתכלות אופרטיבית על המפה הפוליטית, מצוין כי הקמת ממשלה רחבה או ממשלת שינוי, אפילו אם לא תאריך ימים, עשויה להיות צעד נדרש כדי להעביר בכנסת חוקים חיוניים: הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי שבעה באוקטובר, ביטול חוקי המהפכה המשטרית, והחזרת העצמאות והכבוד לבית המשפט העליון ולפרקליטות המדינה.