תמרון ההסוואה של מימון הטרור

על-רקע המגעים להרכבת הממשלה, מצאנו לנכון להביא סיכום עובדתי קצר בסוגיה בעלת משמעות ביטחונית וציבורית ראשונה במעלה: סוגיית תשלום התמורה למחבלים על-ידי הרשות הפלשתינית. הטענה שנשמעת לעיתים, שלפיה הרשות הפלשתינית ביטלה את תשלום המשכורות למחבלים ("Pay to Slay"), אינה עומדת במבחן העובדות. מתחקיר מקיף שערך תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, עולות שלוש נקודות מפתח:

החקיקה עודנה בתוקף: "חוק האסירים והמשוחררים" הפלשתיני (חוק מס' 19 לשנת 2004 ותקנותיו) מעגן מדרג שכר מחייב, שלפיו גובה התשלום החודשי עולה ככל שתקופת המאסר ממושכת יותר. למרות ההכרזה על ביטולו והשינויים באופן ביצוע התשלומים, החוק לא בוטל בפועל.

ההסדרה מחדש כהסוואה מנהלית: הצו הנשיאותי שפורסם בפברואר 2025 לא שינה את מהות התשלומים, אלא רק את צינור ההעברה שלהם. הכספים הועברו לגוף חלופי ("תמכין"), מתוך כוונה להרגיע את המדינות התורמות.

אתוס יסוד שאינו נתון לפשרה: בהנהגת הרשות מתייחסים למחויבות לתשלומים למחבלים כאל "עשרת הדיברות" של המערכת הפוליטית הפלשתינית. אין כל כוונה, גמישות או נכונות לוותר עליו.

ממצאים אלה מקבלים חיזוק רשמי: בדוח לקונגרס מאפריל 2026 קבע משרד החוץ האמריקני כי הרשות הפלשתינית ממשיכה לתגמל מחבלים ובני משפחותיהם "באמצעות מנגנונים חדשים ותחת שם אחר", בהיקף של כ-156 מיליון דולר ב-2025.

ההקשר הציבורי והדרישה מהממשלה

לקראת ההכרעות על הקמת הממשלה ועל מקורות סמכות לגיטימיים, חשוב להניח את העובדות על השולחן: הרשות הפלשתינית מוסיפה לעגן בחוק מנגנון תגמול כספי על פגיעה בישראלים. עמדה הרואה באש"ף מקור סמכות, מיישרת למעשה קו עם המנגנון הזה. נושא זה עומד במוקד התעניינותו של ציבור עיתונאי זר רחב העוקב אחר הפער שבין ההצהרות לבין המציאות התקציבית בשטח. אנו קוראים לממשלה ולחברי הכנסת לפעול בדחיפות ולדרוש את ביטולו המלא והאמיתי של החוק.