ישנן שתי סוגיות בסכסוך בינינו לבין הפלשתינים שפתרונן בסופו של דבר למעשה ידוע. מצד אחד זכות השיבה לתוך גבולות 67 לא תתממש, ומצד שני ההתנחלויות המבודדות לא יישארו בידינו.
על-אף שברור לי שהנהגות שני העמים מבינות שזה המצב, אין אף אחד מהצדדים יכול לסגת מדרישתו. אין אנו יכולים לפנות אפילו התנחלות אחת ללא תמורה, שכן הדבר ייראה ככניעה לטרור ולחץ בינלאומי ויזמין טרור נוסף ולחץ נוסף.
אין ההנהגה הפלשתינית הנוכחית (ואינני מדבר על ערפאת בלבד), שמקור כוחה הוא הפזורה הפלשתינית, יכולה לוותר על מה שנראה בעיניהם תיקון עוול בן 55 שנה. האם לא נוכל להגיע להסכם שיפתור שתי בעיות אלו זו תמורת זו בלי תלות בהסכמים נוספים ובפרט ללא תלות בפתרון סופי?
תמורת פינוי ההתנחלויות המבודדות ונתינת שטחן ושטחים סובבים וכן הבתים בשלמותם לפלשתינים יוותרו הם על זכות השיבה לתוך גבולות 67. ההתנחלויות המפונות יוכלו לשמש כבסיס לשיכון הפליטים - גם אלו ביהודה ושומרון ועזה ובעיקר אלו שמחוץ לגבולות א"י.
היתרונות לפלשתינים הם ברורים: הרכוש שנבנה על-ידינו ויינתן להם יוכל להיות מוצג על-ידם כפיצויים לפליטים, יהיה להם קל לרדת מהעץ עליו עלו בעניין הפליטים, וכן יקבלו שטחים ורצפים טריטוריאליים רחבים בהרבה ממה שבידם עכשיו.
אני מניח שבמסגרת הסכם כזה נפנה את כל ההתנחלויות בעזה עם אפשרות מיקוח על השארת ההתנחלויות הצפוניות לעיר עזה ורצועת הביטחון (ללא התנחלויות) בגבול עם מצרים - יותר על כך בהמשך.
כמו כן, יהיו בידי הפלשתינים שלושה אזורים רצופים וגדולים ביהודה ושומרון: אחד מצפון לכביש חוצה שומרון, אחד בין כביש זה וציר ירושלים - ים המלח, ואחד דרומית לציר זה. בקעת הירדן תישאר בידינו בשלב זה.
היתרון עבורנו הוא הקלה רבה בבעיות הביטחון - ראשית של תנועה בכבישים ביש"ע והגנה על ההתנחלויות, ושנית הקלה בחסימה אפשרית של תנועת טרוריסטים לעבר השטחים שיישארו בידינו, שכן אורך הגבולות בין השטחים המוחזקים בידיהם לבין אילו שלנו יקטן משמעותית.
יתרון נוסף הוא הקטנה משמעותית בקיטוב הציבור אצלנו. מצד אחד, יפונו הישובים השנויים ביותר במחלוקת. מצד שני, יהיה חיזוק לגושי ההתיישבות הגדולים גם על-ידי כוח אדם שיבוא מהישובים הקיימים.
אינני מקל ראש במורכבות הסכם כזה ואני רואה כמה בעיות בישומו, שלא על כולן יש לי פתרון מלא כרגע. אך המורכבות נראית פחותה בהרבה מזו של הסכם כולל שאינו נראה באופק והסכמי ביניים אחרים. יתרונו בכך שהוא יכול לעמוד בפני עצמו וכן בכך שכל אחד מהצדדים מרוויח גם מויתוריו הוא, אפילו בלי קבלת התמורה מהצד השני (אם כי ברור לי ששום צד לא יודה בכך) ומאפשר לו ירידה נוחה יחסית מהעץ שעליו עלה.
אזכיר שלוש בעיות שאין לי פתרון מלא עבורן כרגע. ראשית, הגבול בין רצועת עזה ומצרים. מצד אחד, איננו יכולים להחזיר אזור זה לפלשתינים, בשלב זה, שכן הוא יכול להיות מקור קל להעברת אמצעי לחימה בלי אפשרות שליטה כלשהי מצדינו. מצד שני, החזקת רצועה צרה וארוכה לאורך הגבול תהווה סכנה לכוחותינו. בעיה זו קיימת גם כעת, ולדעתי היא אחת הטעויות הרציניות שעשינו בהסכמים הקודמים.
בעיה אחרת היא התנגדות אפשרית של המתיישבים שיפונו. הם יכולים לטעון, ובצדק, שביתם הוא רכושם ואם רצונם בכך הם יכולים למשל להרוס אותו, ובכך לחבל בהסכם, שלא לדבר על התנגדות אלימה הרבה יותר. כמובן שבכך יוותרו על הפיצוי - שיהיה מן הסתם נדיב ביותר - על רכושם, אך אני יכול לראות גרעין קשה של מתיישבים שהאספקט הכספי אינו בראש מעיינם. בעיה שלישית, הפוכה במידה מסוימת, היא שיהיו מתיישבים בישובים שלא יפונו, כמו בקעת הירדן למשל, שיבקשו ובצדק את האפשרות להתפנות בתנאים דומים.
בדיונים על הסכם כזה וכל הסכם חלקי/כולל אחר בעתיד, עלינו לשמור על שני עקרונות, שלצערי לא הקפדנו עליהם בעבר. ראשית, ההסכם יעמוד בפני עצמו בלי התחייבויות עתידיות על הסכמים נוספים. זהו יתרונה העיקרי של הצעתי. שנית, ההסכם יהיה מנוסח בצורה מאוד מפורשת בליווי מפות מפורטות. אין להשאיר שום פרט מעורפל (אף פעם לא הבנתי איך אפשר לנסח הסכם בו פירושי שני הצדדים אליו שונים זה מזה בעשרות אחוזים, כמו למשל הפעימה השלישית בהסכם אוסלו, ועוד להגיד שהניסוח מעורפל בכוונה - זה מקור ברור לצרות).
לסיכום, הסכם ברוח הצעה זו נראה לי אפשרי ובעל יתרונות רבים לשני הצדדים, שחלקם באים מעצם מה שנראה כויתור על שלך וחלקם מקבלת תמורה מהצד השני. חשיבות רבה יש בבידודו של הסכם כזה מהסכמים אחרים, בכך שהוא בעל היקף ישים בטווח הקצר. היתרון הגדול עבורנו הוא הקלה משמעותית בבעיות הביטחון.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
