|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כל מה שרציתם לדעת על קנביס רפואי
קבוצת ירדן
החברה המצויינת למוצרי CBD כבר בישראל

לשון הרע במבחן הבריות

בכדי להיפרע בפיצויים בלשון הרע עליך להראות כי הדברים שנאמרו עליך מהווים "לשון הרע" אולם שאלת מיליון הדולר היא: "בעיני מי?" בתי המשפט מתחבטים כבר שנים בסוגייה זו
11/10/2010  |   ענבל בר-און   |   מושגים   |   תגובות
הדברים נחשבים כלשון הרע? תלוי בעיני מי [פלאש 90]

לשון הרע על ציבור
ענבל בר-און
חוק איסור לשון הרע אינו מאפשר לקבוצה שנפגעה מלשון הרע, לתבוע את המפרסם בתביעה אזרחית * רק תלונה פלילית אפשרית * וגם אז, רק בהסכמת היועמ"ש * בפועל, זו אות מתה בחוק
לרשימה המלאה

מי ישמור על הפה שלנו? הכנסת ה-18 ניסתה
ענבל בר-און
חוק איסור לשון הרע אינו מספק הגנה מספקת על שמן הטוב של הבריות * יש ונפגע נותר חסר הגנה * הכנסת ה-18 העלתה שורה של הצעות חוק שנועדו לסתום את הפרצות
לרשימה המלאה

בכדי להיפרע פיצויים בלשון הרע, יש להוכיח מספר יסודות - כי הפרסום עולה כדי לשון הרע, וכי לא מתקיימות ההגנות שבסעיפים 13, 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע (ההגנה בסעיף 13 עוסקת בפרסומים מותרים, ההגנה בסעיף 14 עוסקת בהגנת "אמת דיברתי", וההגנה בסעיף 15 עוסקת בהגנת תום הלב).

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 קובע מהי לשון הרע:

  • 1 לשון-הרע מהי (תיקון: תשנ"ז)
    לשון-הרע היא דבר שפירסומו עלול -
    (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
    (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
    (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.


במסגרת היסוד הראשון - היות פרסום "לשון הרע", יש להוכיח כי הפרסום מהווה "לשון הרע" במבחן האדם הסביר, כלומר - אין זה משנה כי הנמען של הפרסום הדיבתי נפגע מן הפרסומים, כל עוד 'האדם הסביר' לא רואה בפרסום זה פרסום שנועד "להשפיל אדם בעיני הבריאות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם" וכולי (ע"א 534/65 דיאב נ דיאב, פ"ד כ(2) 269, 274, ע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 562). השופט חיים כהן ניסח זאת כך1:

  • לא תחושת האדם הנעלב היא אמת המידה, אלא הסבירות האובייקטיבית שהעלבון יביא לידי אחת התוצאות או ההשלכות כפי שפורטו בחוק. "סבירות אובייקטיבית" זו אינה שאלה שבעובדה, לאמור האם אומנם קרתה אותה תוצאה או האם טעונה היא הוכחה, אלא היא שאלה שבדין, לכאמור האם לפי הפירוש שהשופט נתן לדברים שנאמרו או נכתבו, עלולים היו לגרום לאותן תוצאות.


עם זאת - עולה השאלה 'מיהו האדם הסביר'? מהו הדין כאשר לאדם חרדי מיוחסת צפייה בטלוויזיה, עניין שעבור מרבית הבריות בישראל אינו נחשב מבזה, משפיל, או דיבתי? מה אם לערבי תושב כפר משולש מיוחסת הנפת דגל ישראל ושירת ההמנון, עניין חיובי ביותר ומקובל על מרבית הציבור היהודי בישראל? האם אותו ערבי שנכתב בעיתון כי הוא "הניף את הדגל ושר את ההמנון" או אותו חרדי שנכתב עליו כי הוא "צופה בטלוויזיה" יכולים להיפרע פיצויים במסגרת תביעת לשון הרע?

מבחן הסביבה הקרובה

בתי המשפט קבעו פעם אחר פעם כי המבחן הוא "לשון הרע במבחן הבריות", קרי, כיצד ייחשב אותו אדם בעיני סביבתו החברתית הקרובה, חרף העובדה כי בעיני הציבור הרחב, אין בדברים שיוחסו לו משום דיבה, וזאת – בהסתייגות אחת – כאשר עצם ההכרה בדברים שיוחסו לו כ"לשון הרע" סותרת את תקנת הציבור בישראל.

בע"א 466/83 ארכיהגמן שהה נ' ארכיהגמן יגישה דרדיאן, פ"ד לט(4) 734 עלתה סוגייה זו.

הנתבע ייחס לתובע שיתוף-פעולה עם ישראל בשטחים, והתובע הגיש נגדו תביעה בלשון הרע, מה שהעמיד את מערכת המשפט בישראל בדילמה: האם לאפשר תביעת דיבה שכזו ובכך להכיר כי שיתוף-פעולה עם ישראל הוא דבר רע?

השופט דב לוין קבע כי "שיקולי מדיניות שיפוטית אינם מאפשרים לקבוע כי שיתוף פעולה עם ישראל בשטחים מהווה לשון הרע, על-אף שזו לשון הרע בעיני אויבי ישראל". הוא קבע:

  • אדם המשתף פעולה עם מדיניות הבאה להשליט את שלטון החוק, ייחשב בעיני אדם סביר ובר דעת כמי שראוי לשבח ולעידוד. העובדה כי בקרב מיעוט זה או אחר מקרב אויבי ישראל שיתוף הפעולה האמור הוא בזוי ועל-כן מעורר שנאה, לא היא שתהווה את אמת המידה, שלפיו ייבחן הפרסום מבחינת מהותו ומשמעותו.


המשנה לנשיא, השופטת מרים בן פורת, קבעה כי "יש לאפשר תביעות לשון הרע גם מקום בו הדברים ייחשבו כלשון הרע, אך ורק בעיני קבוצת מיעוט". לשיטתה, "זה מעלה שאלות של אפשרות לפסיקות סותרות, פגיעה בודאות, הצפה אפשרית של בתי המשפט, קושי להגדיר 'קבוצות מיעוט', וכו', וברם, לצורך הכרעה במקרה דכאן אין צורוך להידרש לכל אלו". לשיטתה, "קביעת בית המשפט כי דברים אשר נחשבים אך ורק בעיני קבוצת מיעוט כ'לשון הרע' הם בגדר 'לשון הרע', אין פירושה כי בית המשפט מכיר בעקרונות ובערכים של אותה קבוצה". חסימת שערי בית המשפט, לשיטתה, במקרים שכאלו, תהווה הפקרה של רבים למלתעות לשון הרע. לדבריה, במקרה של פרסום ולפיו אדם בוגד במדינתו ומסייע לישראל, אם המדינה השנייה ידידותית לישראל (כגון ארצות הברית), ניתן לשקול בחיוב הכרה בדברים כ"לשון הרע", אך במקרה דכאן הדברים נחשבים כלשון הרע בעיני ירדן שהיא מדינת אויב (הדברים נכתבו בשנת 1983), ועל-אף שלתובע נגרם נזק, בית המשפט לא יוכל להכיר בתביעתו.

השופט אילון קבע כי כעיקרון יש להכיר בתביעת לשון הרע של בן קבוצת מיעוט גם מקום שבו הדברים נחשבים כ'לשון הרע' אך ורק בעיני קבוצת המיעוט, וזאת היות שהדברים מזיקים לאותו בן קבוצת המיעוט בפרנסתו, ועוד. לשיטתו:

  • המבחן ללשון הרע הוא אם יש בה כדי לפגוע באדם בקרב החוג שעימו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוק; והלשון רעה היא, אף אם החוג מצומצם הוא במספר חבריו, ואף אם אין בדברים משום פגיעה כלשהיא בעיני רובו של הציבור; ולא זו בלבד, אלא כך הוא, גם אם המקובל באותו חוג מצומצם נראה מוזר ותמהוני בעיני האדם הרגיל וה"חושב נכונה".


עם זאת, גם לשיטתו, הכרה זו של בית המשפט תהא יפה אך ורק מקום בו הדברים אשר נאמרו על-ידי אותו בן-מיעוטים הם חוקיים בקרב קבוצת הרוב, אולם כאשר הבנייתם של הדברים כ"לשון הרע" עומדת בסתירה בוטה לעקרונות היסוד של המשטר בישראל, תידחה התביעה משיקולי מדיניות שיפוטית, כמו במקרה דכאן.

כעשור לאחר הינתן פסק הדין בעניין שהה, תבע הסופר הישראלי-ערבי אמיל חביבי בגין לשון הרע את השבועון "אל סינארה", שפרסם כתבה המתארת אותו כמי שסייע למדינת ישראל בימיה הראשונים (ת"א (נצ) 388/88 חביבי נ' משעור ואח', פ"מ נא (3) 3). באותה כתבה נכתב כי:

  • בשנת 1948 נסע אמיל חביבי, בחברת מיקוניס, לצ'כוסלובקיה, במשימה לאומית מרגשת, להבאת נשק עבור מדינת ישראל הצעירה, וגדולי המדינה זוכרים לו זאת"...


בית המשפט קבע כי הדברים מהווים לשון הרע, לא רק במבחן הקבוצה המצומצמת עליה נמנה אמיל חביבי (ערביי ישראל), אלא גם במבחן הציבור בכללו, שכן השאלה שיש לשאול היא "האם בנו של עם הנמצא במצב מלחמה עם עם אחר, המשתתף בהבאת נשק לעם האחר, ראוי לשבח אם לאו". על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה, שכן "גם מי שקיבל עזרה בעת מלחמה מאדם השייך לצד שכנגד, לא יכשיר את התנהגותו של העוזר".

ומה באשר למקרה ההפוך? מה כאשר ביטוי מסוים מהווה לשון הרע במבחן הציבור כולו, אך בציבור אליו משתייך אדם, הביטוי נתפס כפוגעני פחות? האם כאשר אזרח ישראלי מואשם בהשתייכות ל"מחתרת היהודית", ניתן להתחשב כשיקול להפחתת הפיצוי והנזק, בקביעה כי בסביבת מגוריו של אזרח זה, ייחוס השתייכות למחתרת היהודית אינו עשוי לפגוע במוניטין שלו? שאלה זו הועלתה בעניין ע"א 492/89 סלונים נ' דבר בע"מ ואח', פ"ד מו(3) 827; באותה פרשה, בית המשפט המחוזי פסק לניזק פיצוי מופחת, מתוך ההנחה כי בשטחי יהודה ושומרון אין זה נחשב דבר נוראי כל-כך להשתייך למחתרת היהודית, אולם בית המשפט העליון הפך קביעה זו, בקובעו כי:

  • "...לא הייתה בפני השופטת המלומדת כל ראיה לכך שבעיני כלל מתיישבי יהודה, שמורון ועזה חשד של השתייכות למחתרת היה נטול פגם. זאת ועוד, המשמעות של לשון הרע והנזק בעטייה השתרעו על פני כל המדינה ולא רק על יהודה, שומרון ועזה, כפי שעולה מהראיות".

מבחן הבריות ורב-תרבותיות

כאשר בוחנים את היותו של ביטוי "לשון הרע" לא רק במבחן הציבור הכללי, אלא במבחן החוג החברתי עליו נמנה אותו אדם, יש בכך משום הכרה בר-תרבותיותה של החברה. לדעת פרופ' שולמית אלמוג (שולמית אלמוג ואבינועם בן זאב "לשון הרע במבחן הבריות" משפט וממשל ב תשנ"ד):

  • גישה זו ראויה וצודקת, שכן אדם חי את חייו, בראש ובראשונה, במעגל או בחוג חברתי שגבולותיו מצומצמים למדי, ושעם חבריו הוא בא במגע שוטף ורצוף. אם נשלול את ההגנה על שמו הטוב של אדם בקרב מעגל או חוג מצומצם זה, תסוכל מטרתו הראשונית של חוק איסור לשון הרע. ההגנה על שם טוב בעיני חוג חברתי שאדם משתייך אליו, חשובה במיוחד בחברה דמוקרטית, הכוללת עדות, קבוצות ומגזרים רבים, השונים אלו מאלו בתפיסות העולם המקובלות על חבריהם, באורחות החיים, בדת ובאמונה ובמאפיינים אחרים. משטר דמוקרטי מחויב, מעצם הגדרתו, להכיר בלגיטימיות של קיומם ולהגן על מגזרי אוכלוסיה כאלה; על עיקרון יסוד זה להשתקף, בין השאר, בנכונות לתת הגנה מפני פגיעה בשם טוב גם לתובע ששמו נפגע רק בקרב החוג המצומצם שבו הוא חי, ולא בקרב הציבור כולו או בעיני נציג אופייני של הציבור.


לדעתה של אלמוג, "גישה זו מתבססת על ההיבט היחסי (או תלוי ההקשר) של הסובייקטיביות, להבדיל מן ההיבט המוחלט (או משולל ההקשר) של האובייקטיביות... סובייקטיביזם מוסרי אינו מוצא פסול בכך שלכל חברה או אדם יש ערכים שונים, בעוד שאובייקטיביזם מוסרי דוגל בערכים שראוי שיהיו בכל חברה אנושית מתוקנת ובת תרבות".

לשיטתה של אלמוג, החלת מבחן "החוג החברתי המצומצם עליו נמנה האדם" מובילה לתוצאה, שבה "מבחן התחושה האישית" קובע יותר מאשר "מבחן האדם הסביר", וזאת היות שככל שהחוג החברתי עליו נמנה האדם מצומצם יותר, מה שמכריע הוא תחושתו האישית של אדם ביחס לחוג חברתי זה, מה גם – שבחברה מודרנית שבה אדם נמנה עם חוגים חברתיים שונים ואף סותרים זה את זה – ומה שקובע כיצד ייתפס בעיני חוגים אלו או אחרים, הוא בעיקר תחושתו האישית. כך לדוגמה, לשיטתה, מספר אנשים יכולים להימנות על חוג חברתי הנפגש כל יום שישי בערב – אולם אחדים רואים בחוג זה את כל עולמם, ואחרים אינם מייחסים לחוג זה חשיבות רבה. אלמוג מודעת לקשיים שמעורר "מבחן החוג המצומצם" (מיהו אותו חוג מצומצם? מה גודלו? ומה אם חוג זה אינו הומוגני בהשקפותיו ובדעותיו? מה באשר לוודאות המשפטית), אולם לשיטתה, שיקולי מדיניות משפטית של הכרה בתחושותיו הסובייקטיביות של הפרט ושל רב-תרבותיות מטים את הכף להכרה במבחן זה.

מבחן הבריות ותקנת הציבור

סוגיית "לשון הרע" במבחן הבריות מעלה שאלה נוספת: מה כאשר א' מכנה את ב' "הומו" או "ערבי"? האם לב' קמה תביעה בלשון הרע? אם בית המשפט יקבל את התביעה, הוא יכיר בכך שלהיות "הומו" או "ערבי" זהו דבר פסול לכאורה. כלומר, כפי שישנם מקרים שבהם קיומה של קבוצת מיעוט דורש הכרה בביטוי שלא ייחשב כביטוי דיבתי בעיני כלל הציבור, כלשון הרע, אך ורק משום שבעיני קבוצת המיעוט ביטוי זה נחשב כלשון הרע, כך ישנם מצבים הפוכים שבהם הכרה בביטוי שנתפס דיבתי – אולי בעיני כלל הבריות – אינה אפשרית משיקולי מדיניות שיפוטית, שכן הכרה כזו פוגעת בקבוצת המיעוט. בתא 15962/89 עוקבי ואח' נ' זוהר ואח' (ניתן ביום 15.12.1991) נדונה תביעת דיבה של אדם אשר כונה "ערבי" על-ידי הנתבע, ובית המשפט קבע כי "אל לו לבית המשפט להיזקק לתביעת לשון הרע מעין זו מטעמים של מדיניות שיפוטית".

ועם זאת בע"א 1145/95 יוסף קליין ואח' נ' שמעון אמסלם נדונה תביעתו של שמעון אמסלם, שחקן כדורגל, אשר האוהדים של הקבוצה הנוגדת נהגו לכנותו "אמסלם ההומו", נגד כתב "העיר" אשר כיתר את כתבתו שעסקה בספורטאים הומואים ולסביות בכותרת "אמסלם לא לבד", כרמיזה לכך שהכינוי שדבק באמסלם, כאילו הוא "הומו", יש בו מן האמת. בית המשפט פסק לאמסלם פיצוי בסך 150 אלף שקל. בית המשפט היה מודע לכך שבהכירו בכינוי "הומו" כלשון הרע, הוא למעשה משתף פעולה עם עמדה שמרנית אשר מובנית בתוכה פגיעה בקהילה ההומולסבית, אולם הוא הכריע בסופו של יום כי "המאבק של הקהילה ההומולסבית אינו צריך להיערך מעל לגבו של אמסלם".

בשנים האחרונות הוגש מספר רב מאוד של תביעות של "סטרייטים" נגד עיתונים אשר זיהו אותם עם הקהילה ההומולסבית, ובכולן זכו התובעים.

סיכום

סוגיית "לשון הרע במבחן הבריות" ממחישה עד כמה שיקוליו של בית המשפט אינם 'משפטיים' טהורים, וכיצד השקפות חברתיות וזרמים חברתיים ותרבותיים יש בהם כדי להשפיע על ההכרעה השיפוטית, בתחום דיני לשון הרע, יותר מאשר בכל תחום אחר.

מקורות

1. חיים ה' כהן, "לא תלך רכיל בעמך – מקצת רכילות ולשון הרע מהלכה ואגדה", רכילות, אהרון בן זאב ואבינועם בן זאב – עורכים, (1993), 96.

תאריך:  11/10/2010   |   עודכן:  11/10/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עיקרון השוויון הוא עיקרון מרכזי בשיטת המשפט הישראלית, הגם שאינו מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וזאת עקב נסיבות הפשרה הפוליטית אשר הובילו - בהצבעה לילית - לכינונה של "המהפכה החוקתית". עם זאת, עיקרון השוויון מעוגן בחקיקה רגילה - בחוקים רבים - אשר אוסרים אפליה - כמו גם בליבת שיטת המשפט - בתי המשפט קבעו פעם אחר פעם, שהגם שעיקרון השוויון אינו מעוגן בחוק היסוד - הוא עיקרון מרכזי בשיטת המשפט הישראלית - הן משום שהוא היסוד והבסיס לכל שיטת משפט ומשטר דמוקרטית-ליברלית, והן משום שהוא נגזר - במישרין או בעקיפין - מערך כבוד האדם.
27/09/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בג"צ 7081/93 שחר בוצ'ר נ' המועצה המקומית מכבים רעות הינו פסק דין מכונן לעניין זכותם של בעלי מוגבלויות לשוויון, וחידושו בקביעה ולפיה הנגשת הסביבה לנכים, גם במחיר של עלות כספית, הינה זכות יסוד של הנכה ולא חסד אשר נעשה עבורו, וכן כי בעייתו של הנכה הינה בעייתה של החברה כולה.
27/09/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
סעיף 34כב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מורה כי אדם לא ישא באחריות פלילית לעבירה אלא אם היא הוכחה מעבר לספק סביר. החובה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר נגזרת מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר ומפני פגיעה בכבודו כאדם.
27/09/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בעלי עסקים רבים מאמינים שכאשר הם שכרו לשירותם איש מכירות או מנהל מכירות או סוכן מכירות, הם בעצם פתרו את הבעיה הגדולה שלהם במכירות, וכעת העסק ימשיך למכור, להכניס כסף ולהיות מקודם, בזמן שהם יוכלו לתת דגש על השירות/אספקה/יצור. לצערינו לא כך המצב, ובדרך כלל איש מכירות חדש מצריך עבודה רבה על-מנת שיתחיל למכור כמו שאנחנו רוצים. ישנם מספר תרחישים שחוזרים על עצמם בעסקים שלוויתי עם השנים בתחום חניכות ואימון אנשי המכירות. סיווגתי כאן את אנשי המכירות השונים והבעיתיות שלהם בזמן התחלת העבודה, וצרפתי מספר פתרונות יעילים לכל סיטואציה.
27/09/2010  |  רועי קיש  |   מושגים
ב דנג"ץ 4191/97 - רקנט אפרים נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק-על 2000(4), 587 נדונה השאלה האם הסכם עבודה קיבוצי אשר קובע כי דיילי צוות אויר חייבים לפרוש מעבודתם בגיל 60, הינו הסכם מפלה.
17/09/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רון בריימן
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
עידן יוסף
עידן יוסף
כלי תקשורת מסוימים נוהגים לנגח את חברי הכנסת של הקואליציה ואת הממשלה, תוך התעלמות מההקשר הרחב והתמקדות באירועים זניחים    דיווחים מוטים אלה מתעלמים מעבודתן החשובה של ועדות הכנסת בנו...
ציפי לידר
ציפי לידר
למרבה האירוניה, בתו של פרעה היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה    האדם חושב, והאלוקים צוחק
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il