בני גאון מבקש לפסול את הרשם אורי זליגמן

1. כידוע, היקף סמכויותיו של הרשם הינו עצום ומגוון, ובהן סמכויות חקיקה, סמכויות מנהליות וסמכויות שיפוטיות:-
פרופ' ס. אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל (כרך א') עמוד 124.

2. מעמדו של הרשם, מהות תפקידו, האחריות הרבה הכרוכה בו לציבור כולו והצורך להבטיח ביקורת ראויה על תפקודו, הן ביקורת שיפוטית, הן ביקורת מיניסטריאלית והן ביקורת פרלמנטרית, מחייבים את המסקנה כי סמכות הרשם היא אישית ואיננה ניתנת להאצלה.

ואכן, ברוח זו נפסקה הלכה לגבי מעמדו של רשם החברות (בג"צ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פד"י מו (1) 410).

3. התוצאה המתחייבת מהאמור עד כאן היא כי מקום בו נבצר מהרשם לפעול במסגרת תפקידו, אין הוא יכול להאציל מסמכותו לאחר אלא יש למנות בצו "עוזר לרשם", אשר סמכויות הרשם לאותו עניין יוקנו לו על-ידי שר העבודה, מכוח סעיף 3 לפקודה.

4. בשעה שהרשם מפעיל את סמכותו השיפוטית, הרי חלים עליו, בשינויים המחוייבים, כללי היסוד של מוסד השפיטה ושל השופטים.

5. על מנת שלא להרחיב יתר על המידה במושכלות היסוד של כללי השפיטה, נציין רק כי אחד הכישורים היסודיים ביותר הנדרשים משופט, ומכל מי שמכהן בתפקיד מעין שיפוטי, הוא יכולתו להיות אובייקטיבי.

לכלל זה שני פנים. מהפן הסובייקטיבי, נדרש שהצדדים יהיו משוכנעים ביכולתו זו של השופט, ואילו מהפן האובייקטיבי נדרש לקבוע, על-פי מבחן האדם הסביר, כי השופט הינו אובייקטיבי והוא יכול לפסוק בסוגיה העומדת בפניו בהגינות, על סמך הראיות והטיעונים המובאים בפניו, כשהוא נטול ומשוחרר מהשפעות חיצוניות ושיקולים זרים.

6. הדוגמא הקלאסית לחוסר אובייקטיביות של שופט, המגלמת הן את הפן הסובייקטיבי והן את הפן האובייקטיבי, מצויה במקרה בו השופט מצוי בסכסוך אישי עם אחד הצדדים.

במקרה כזה ברור שמעמדו של השופט כיריב אישי של אותו צד לא רק יקשה עליו את האפשרות לשפוט בסכסוך באופן אובייקטיבי וענייני, אלא ש"פיצול האישיות" שייגרם לו עלול להביא אותו לקבל החלטות שיושפעו מאותו סכסוך.

7. לא למותר להוסיף בעניין זה כי מקום בו מועלה חשש לחוסר אובייקטיביות מצד הטריבונל השיפוטי, אין צורך להמתין עד שיתממש החשש לעיוות דין ורק אז לעשות לתיקון המעוות, אלא יש למנוע מראש "משפח במקום משפט" (כלשון כבוד השופט ברנזון בבר"ע 127/69 דן נ' אסא, פד"י כד (1) 323, בעמוד 333).

אכן, אין די בחשש בעלמא למשוא פנים או לחוסר אובייקטיביות, ואולם מקום בו יש לחשש האמור אחיזה בעובדות, דרך המלך היא להורות על פסילת אותו טריבונל מלהמשיך ולדון בעניין.

8. פסילת הטריבונל השיפוטי הנגוע בחוסר אובייקטיביות, כתוצאה מסכסוך אישי או יריבות אישית עם אחד מבעלי הדין, מתחייבת גם מעקרון העל של המשפט הישראלי בדבר האיסור על המצאות במצב של ניגוד עניינים, כפי שעמד על מעמדו של עקרון זה כבוד הנשיא ברק במאמרו המאלף "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י' 11.

והרי אין לך ניגוד עניינים גדול יותר בין תפקידו של הטריבונל השיפוטי להכריע בסכסוך לבין מעמדו כיריב או כבעל דין של אחד המתדיינים בפניו.

9. אם יש צורך באסמכתא להלכה לפיה משוא פנים או ניגוד עניינים אישי - כגון במקרה של נגיעה כספית, ידידות עמוקה או לחילופין סכסוך אישי - מהווים פגם ופסול המחייבים פסילה, מופנה השר הנכבד לדברי כבוד השופט זמיר בע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פד"י מח (3) 608.

10. בבג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פד"י מח (3) 573, סוכמה ההלכה בעניין פסילת שופט בשל דעה קדומה או "נגיעה" המקימה "אפשרות ממשית" כי תמנע ממנו להמשיך לדון בעניין באובייקטיביות הראויה (באותו מקרה דובר בחבר בועדת חקירה ממלכתית ובית המשפט העליון החיל עליו את כללי הפסילה הרגילים של השופטים).

וכך סוכמו הדברים בחוות דעתו של כבוד מ. הנשיא (כתוארו אז) א. ברק:-

"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור'). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות (IMPARTIAL). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי. כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכתלי בית-המשפט, יש בהם כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט 'נעולה' בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו."

11. בע"א 8306/99 חדד נ' מזור, תקדין עליון 99 (4) 134, קבע כבוד הנשיא ברק כי אין מקום להניח כי נסיונו והכשרתו של שופט מחסנים אותו לחלוטין מפני נקיטת עמדה כלפי בעל דין, שחרג ממערכת היחסים הרצויה והראויה. ייתכנו מקרים בהם חומרתה של התנהגות בעל דין (או בא כוחו) או תחושתו האישית של השופט יחייבו את השופט היושב בדין לפסול עצמו.

דברים אלה שנאמרו ביחס לשופט מקצועי חלים במשנה תוקף כלפי טריבונל מעין שיפוטי כדוגמת רשם האגודות.

12. בתאריך 29.12.99 מינה הרשם את עו"ד חיים אינדיג (להלן: "החוקר") לחקור בענייני אגודת קו-אופ הריבוע הכחול, אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), וזאת מכוח סמכותו של הרשם על-פי סעיף 43 לפקודה.

13. לאחר כשישה (6) חודשים מסר החוקר לרשם, ביום 26.6.00, את דו"ח החקירה שהכין לגבי האגודה (להלן: "הדו"ח").

הפרק המרכזי בדו"ח (הפרק השני) יוחד למהלך שבו בוצעה בשנת 1996 הנפקה של החברה הציבורית "ריבוע כחול ישראל בע"מ" (להלן: "החברה הציבורית"), במסגרתה הוענקו, במחיר ההנפקה, אופציות לנושאי משרה בכירים, בהם מר גאון (להלן: "הקצאת האופציות").

הדו"ח כולו מנוסח בלשון בוטה כלפי מר בני גאון, הוא כולל כלפי מר גאון קביעות קשות וממילא הוא טומן בחובו פוטנציאל של פגיעה אנושה בשמו הטוב ובזכויותיו של מר גאון.

14. בסיום הדו"ח הובא פרק המלצות, כאשר בסעיף 610 לדו"ח המליץ החוקר בפני הרשם למנות לאגודה ועד ממונה ולהסמיך אותו לשקול ולגבש החלטה בשאלת הגשת תובענה או תובענות בעניין האופציות, ו/או הרווח שהופק מהן, וקבלת כל ההחלטות הכרוכות בכך לרבות קביעה כנגד מי תוגשנה התובענות והיקף התביעה שתוגש, כנגד כל אחד מאלה שיוחלט להגיש תביעה כנגדם.

15. מטבע הדברים המדובר בדו"ח חקירה שאיננו בעל מעמד ותוקף משפטי כלשהו, כי אם אך ורק בגדר המלצה לרשם, כאשר ברור, וכך אף מתחייב מהדין, כי בעקבות הגשת הדו"ח יתנהל הליך שיפוטי בפני הרשם, במסגרתו תינתן לנפגעים הפוטנציאליים מהדו"ח הזכות להתגונן, והכל תוך הקפדה יתרה על זכות הטיעון ועל כללי הצדק הטבעי.

16. והנה, בניגוד להנחה, ששימשה את החוקר כדי לדחות את טיעוני הנפגעים הפוטנציאליים מהדו"ח, לפיה תעמוד לאותם נפגעים זכות הטיעון והזכות להתגונן בפני הרשם, התברר כי אין בכוונת הרשם לאפשר לקיים בפניו הליך ראוי ואמיתי של מימוש זכות הטיעון וההתגוננות, כמתחייב מהדין ומהפסיקה.

17. בעקבות קבלת הדו"ח נתן הרשם ביום 6.7.00 החלטה בה התיר לגופים אליהם התייחס הדו"ח להגיש תגובות מטעמם לדו"ח, וזאת בתוך שבעה (7) ימים (!), וקבע כי לאחר קבלת התגובות יתקיים בפניו דיון בעניין.

18. ביום 10.8.00 הגישו האגודה והחברה הציבורית את תגובותיהן לדו"ח. המדובר בתגובות עבות כרס ומפורטות, בהן הועלו טענות כבדות משקל הן בכל הקשור למסגרת ההליך, לכשרותו של החוקר ולאופן הלקוי מן היסוד שבו נוהלה החקירה, והן בכל הקשור ל"ממצאים" ול"מסקנות" שנכללו בדו"ח, כאשר ההתייחסות מובאת בתגובות הן במישור ניתוח הראיות והן במישור המשפטי.

האגודה והחברה הציבורית קראו לרשם, בתגובות שהגישו, לדחות את הדו"ח מכל וכל.

כמו כן קבלו האגודה והחברה הציבורית בתגובות שהגישו על פעולת החוקר במצב של ניגוד עניינים חמור, ועל כך שלא הועמד לרשותן כל חומר החקירה.

כמו כן עתרו האגודה והחברה הציבורית בתגובות שהגישו להתיר להן לחקור את העדים שמסרו הודעות בפני החוקר וכן להביא עדים מטעמן.

19. ביום 15.8.00 מינה הרשם לאגודה ועד ממונה, וזאת ללא כל קשר לדו"ח אלא כתוצאה מהחלטת הרשם, מיום 20.6.00, בדבר ביטול הבחירות למוסדות האגודה, שהתקיימו בחודש נובמבר 1999 (להלן: "הועד הממונה").

20. נוכח מינוי הועד הממונה ולאור המגמה שהסתמנה כי נוכח חילופי ההנהלה באגודה לא תוצג עוד כראוי בפני הרשם עמדת הנפגעים הפוטנציאליים מהדו"ח, דרש מר בני גאון להצטרף להליך השיפוטי המתנהל בפני הרשם בקשר לדו"ח באופן שיוכר מעמדו כבעל דין נפרד באותו הליך, ואכן הרשם הורה על צירופו של מר גאון כבעל דין נוסף בהליך זה.

מר גאון הודיע כי הוא מאמץ את תגובות האגודה והחברה הציבורית לדו"ח ומבקש לראות בהן גם כתגובות שהוגשו מטעמו.

21. ביום 23.1.01 הגיש החוקר לרשם תגובה מטעמו לתגובות שהוגשו לדו"ח על-ידי האגודה ועל-ידי החברה הציבורית (להלן: "תגובת החוקר").

במאמר מוסגר יאמר כי המדובר בכשל חמור מאין כמוהו של ההליך השיפוטי שניהל הרשם, כאשר איפשר להפוך את החוקר מטעמו, שאיננו אלא זרועו הארוכה, לבעל דין היורד לזירה ומתגושש עם בעלי הדין האחרים, דבר שמקומו לא יכירנו בהליך שיפוטי.

22. ביום 11.3.01 הגיש מר גאון לרשם תגובה מטעמו לתגובת החוקר, ואילו ביום 12.3.01 הגיש הועד הממונה תגובה "מעודכנת" מטעמו לדו"ח.

23. ביום 2.4.01 נדהם מר גאון לשמוע מעיתונאים (!) כי ניתנה על-ידי הרשם החלטה מסויימת בקשר לדו"ח.

רק נוכח פניות קדחתניות של הח"מ למשרדו של הרשם נשלחה לח"מ החלטה שנתן הרשם ביום 29.3.01 ואשר בה הסמיך - בעיצומו של ההליך השיפוטי וטרם סיומו - את הועד הממונה להגיש נגד מר גאון תובענה בעניין האופציות על יסוד דו"ח אינדיג.

24. על החלטת הרשם מיום 29.3.01 הגיש מר גאון ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"נ 103/01) והדיון המקדמי בערעור זה קבוע ליום 2.7.01 בפני כבוד השופט י. עדיאל.

25. בתאריך 24.5.01 - בעיצומו של ההליך השיפוטי הנזכר וארבעה (4) ימים לאחר הגשת הערעור המנהלי - התקיימה פגישה בין הרשם לבין כבוד השר, במהלכה אמר הרשם לשר כי נודע לו מפי הועד הממונה כי מר בני גאון פנה לחברת "איקאה" בנסיון לקבל את הזכיון לייצוגה בישראל (זכיון המצוי כיום בידי האגודה), תוך שהוא מבטיח ל"איקאה" כי אם יימסר הזכיון לידיו הוא ידאג לפתוח את החנויות בשבת.

26. תוכן הדברים הובא לידיעתו של מר גאון בו ביום על-ידי שר העבודה והרווחה עצמו.

27. המדובר באמירה של טריבונל, אשר תוך כדי שהוא מנהל הליך שיפוטי בעניינו של מר גאון ובשעה שהוא מותקף בהליך ביניים של ערעור מנהלי, לוחש על אוזנו של השר דברי השמצה ולשון הרע חמורים, שלא נדרשים כלל במהלך טיפול כלשהו של הרשם ו/או השר, שאין להם בסיס במציאות, ואשר כל מטרתם איננה אלא להעצים את הפגיעה במר בני גאון, להכפישו בעיני השר ולהאדיר את האווירה המורעלת כנגד מר גאון, המלווה את ההליך השיפוטי כולו.

28. לגופו של עניין, המדובר, כאמור, באמירה חסרת בסיס, שהוכחשה מיד לא רק על-ידי מר גאון אלא גם על-ידי ראשי "איקאה" בשוודיה.

29. מיד כאשר נאמרו הדברים למר גאון ביקש האחרון את רשותו של השר לצטט את הדברים ולפרסמם, והרשות האמורה ניתנה במקום.

30. בתאריך 31.5.01 נשלח לרשם המכתב הרצ"ב כנספח א', אשר תוכנו מדבר בעד עצמו.

31. בתאריך 3.6.01 התקבלה תשובת הרשם הרצ"ב כנספח ב' לפנייה זו.

במכתב זה בחר הרשם להמנע מלהתייחס באופן ישיר למכתב שנשלח אליו, ותחת זאת ביכר להשמיץ את השר הממונה עליו כמי שמדליף כביכול תוכן של שיחה פנימית, וכן נקט הרשם באותו מכתב קו מעורפל באומרו כי "מסירת הדברים למר בני גאון נעשתה ככל הנראה על-ידי גורם שלישי שלא הבין או שבחר משיקוליו שלא להבין את שנאמר בשיחה".

32. הואיל והדברים נמסרו למר גאון לא על-ידי צד שלישי אלא על-ידי השר עצמו, נשלח לרשם ביום 4.6.01 המכתב הרצ"ב כנספח ג', אשר אף תוכנו מדבר בעד עצמו.

במקביל נשלח ליועץ המשפטי לממשלה באותו יום המכתב הרצ"ב כנספח ד' לפנייה זו.

33. ביום 10.6.01 התקבלה תשובתו של עו"ד עידו באום, עוזר היועץ המשפטי לממשלה, הרצ"ב כנספח ה', בה נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה ביקש לקבל את התייחסות הרשם לפנייה נספח ד' לעיל.

34. ביום 12.6.01 התקבל מכתבו של הרשם מיום 6.6.01, שהעתקו רצ"ב כנספח ו' לפנייה זו.

35. יאמר מיד כי מכתבו של הרשם, נספח ו' לעיל, סותם את הגולל על כל אפשרות של הרשם להמשיך ולפעול כטריבונל שיפוטי בעניין כלשהו הקשור למר בני גאון.

המכתב פותח בטרוניה אישית קשה של הרשם כלפי מר בני גאון, כאשר הרשם כותב:-

"הנני דוחה מכל וכל את נסיונו השקוף של מרשך - באמצעותך - לתקוע טריז ביחסים ביני ובין שר העבודה והרווחה..."

התוצאה היא שהרשם מייחס למר בני גאון כוונה לסכסך בין השר לבין הרשם ולתקוע טריז ביניהם, דבר שאין בו שמץ אמת אך הוא מלמד על עוצמת התגובה הרגשית של הרשם ועל תחושותיו השליליות כלפי מר גאון.

36. כעולה מהשתלשלות העובדות שפורטה לעיל, מר גאון לא יזם את פגישת השר עם הרשם, הוא לא נכח בה ולא יכול היה להעלות בדעתו שהרשם יבחר ללחוש על אוזנו של השר בפגישה ביניהם השמצה מסוג זו שנאמרה על מר גאון בקשר לנסיונו לפתות את "איקאה" לפתוח את החנויות בשבת אם יועבר הזכיון אליו, ומר גאון גם הופתע כאשר השר סיפר לו מיוזמתו על שיחתו עם הרשם.

האומנם ציפה הרשם כי נוכח המידע השקרי שנאמר עליו ואשר הגיע לידיעתו, ישב מר גאון בחיבוק ידיים וימתין ל"הכרעה" שיפוטית שיקבל הרשם בקשר לדו"ח אינדיג?! אתמהה.

אמור מעתה כי לא רק שאין אמת בטענה שמר בני גאון הוא זה המבקש לתקוע טריז בין השר לבין הרשם, אלא שהרשם "הוסיף חטא על פשע" כאשר תחילה הכפיש באוזני השר את מר גאון, בעודו מנהל הליך שיפוטי בעניינו של מר גאון, ולאחר מכן ביקש לגלגל את האשם למצב שנוצר לפתחו של מר גאון.

37. ואולם, כאמור, אין כלל צורך להתעמק בשאלה אם אכן נעשה נסיון לתקוע טריז כלשהו ביחסים בין השר לרשם או שאין שחר לדברים, שכן משעה שזוהי תחושתו האישית הקשה של הרשם, נוצר פגם של ניגוד עניינים ושל נגיעה אישית - הן בפן הסובייקטיבי והן בפן האובייקטיבי - השולל עוד כל אפשרות כי אותו רשם ימשיך ויכהן כטריבונל שיפוטי בעניין המיועד לחרוץ את גורלו האישי ואת שמו הטוב של מר בני גאון.

בפן הסובייקטיבי, מר גאון איבד כל אמון באובייקטיביות של ההליך, וכלשונו של כבוד הנשיא ברק, מבחינתו אין עוד טעם בהמשך ההתדיינות בפני הרשם שכן "המשחק מכור".

בפן האובייקטיבי, כל אדם סביר רואה בעליל כי נוצר קרע אישי עמוק בין הרשם לבין מר בני גאון, באופן שאיש לא יאמין עוד באובייקטיביות של הרשם וביכולתו לקבל את ההחלטות הנדרשות לגבי דו"ח אינדיג אך ורק על יסוד הראיות והטיעונים לגופו של עניין, תוך התעלמות מוחלטת מהסכסוך והיריבות האישית שנוצרה.

38. בהמשך המכתב, נספח ו' לעיל, כותב הרשם:-

"שר העבודה והרווחה אכן דווח על-ידי, כי נמסר לי על-ידי הועד הממונה שנושא פתיחת חנות איקאה בשבתות היתה בזמנו פרי יוזמתו של מר גאון וכי איקאה השתמשה בהחלטה שלא לפתוח את החנות בשבת (בניגוד לדין) ככלי לניגוח הועד הממונה."

דברים אלה של הרשם עומדים בסתירה מובהקת לדיווח שקיבל מר גאון מהשר על תוכן שיחתו עם הרשם, שכן, כאמור, לפי אותו דיווח לא התייחס כלל הרשם, בשיחתו עם השר, לפרשה מן העבר, כאילו "בזמנו", בעת שמר גאון כיהן עדיין כיו"ר האגודה, הובטחה ל"איקאה" אפשרות של פתיחת החנויות בשבת, אלא מדברי הרשם עלה כי לאחרונה נעשתה פנייה של מר גאון ל"איקאה" במטרה להעביר את הזכיון מהאגודה - המנוהלת כעת על-ידי ועד ממונה - לידיו, וזאת באמצעות הבטחה לפתיחת החנויות בשבת.

39. על מנת להסיר ספק כי הגירסה המועלית עתה במכתב נספח ו' - כאילו סיפר הרשם לשר ש"איקאה" מנגחת כיום את הועד הממונה על יסוד הבטחה שקיבלה בעבר ממר גאון - היא גירסה חדשה לעומת הדברים שנאמרו לשר ולפיהם מר גאון מנסה בימים אלה לקבל לידיו את הזכיון, תוך הבטחה לפתיחת החנויות בשבת, מופנה הקורא הנכבד לאופן בו הובאה תגובת השר בעיתון "גלובס" עוד ביום 3.6.01, לאחר שבאותה כתבה הובאה טענתו של מר גאון לפיה "זליגמן טען שגאון הבטיח לחברת איקאה - כתנאי להעברת הזכיון מהקו אופ לקבוצת גאון אחזקות - להפעיל את חנויות איקאה בישראל גם בשבת". בתגובה לדברים אלה צוטט כבוד השר בסוף הכתבה כדלקמן:-

"בניזרי אישר בתגובה כי זליגמן אכן מסר לו את המידע האמור. לדבריו בשיחה אקראית עם גאון, הוא הביע כבדרך אגב תמיהה על כך שגאון מבקש להפעיל את מרכז איקאה גם בשבת, בניגוד לחוק."

ברור איפוא שבשיחה האמורה בין השר לבין הרשם, לא דובר על הבטחה שנתן גאון "בזמנו" ל"איקאה", כיו"ר האגודה, לפתוח את החנות בשבת, אלא נאמר שלאחרונה פועל גאון לקבל לידיו את הזכיון המצוי כבר בידי האגודה, תוך פיתוי "איקאה" ומתן הבטחה להפעיל את החנות בשבת (היינו, מר גאון מבקש להפעיל בהווה את הסוכנות בשבת).

40. התוצאה היא שכעת מדובר בגירסה חדשה. הדבר לא רק ממחיש את עוצמת הסכסוך והיריבות האישית, שנוצרה בין הרשם לבין מר בני גאון, אלא יש בכך כדי לעורר גם שאלה של מהימנות.

41. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו אין עוד כל אפשרות שהרשם ימשיך בתפקידו השיפוטי כלפי מר בני גאון בכל הקשור לדו"ח אינדיג.

42. הסעד המתחייב בנסיבות קשות אלה הינו פסילת הרשם מלהמשיך ולכהן כטריבונל שיפוטי בעניינו של מר גאון.

43. יודגש כי ההליך השיפוטי בעניין דו"ח אינדיג מצוי בעיצומו וטרם התקבלה על-ידי הרשם החלטה מהותית כלשהי בקשר לדו"ח, כעולה לדוגמא מהודעת הרשם לבית המשפט העליון מיום 31.5.01, בתיק בג"צ 3048/01, שם נאמר, בסעיף 37 :-

"דו"ח החוקר אינדיג הופץ על-ידי הרשם להתייחסויות הגורמים הנוגעים בדבר. הרשם טרם קיבל החלטה אשר לדו"ח חקירה זה."

התוצאה היא שבקשה זו לפסילה ולמינוי "עוזר לרשם", כאמור לעיל, היא בקשה אקטואלית מאין כמוה.

44. הואיל ומדובר, כאמור לעיל, בתפקיד ייחודי שאף איננו מאפשר האצלה של סמכות, הרי הפתרון הראוי במצב שנוצר הינו לפעול לפי סעיף 3 לפקודה ולמנות אדם אובייקטיבי, בעל כישורים ראויים, אשר סמכויות הרשם לפי סעיף 43 לפקודה, בכל הקשור לדו"ח אינדיג, הדיון בו וההכרעה לגביו, יוקנו לו באופן בלעדי.

ממילא יש להשעות את טיפולו של הרשם בעניין ולהורות לו לחדול מיד מכל טיפול בסוגיה זו, וזאת אף בתקופת הביניים שעד למינוי "עוזר הרשם" לעניין זה.

45. כאמור, המדובר בהליך מעין שיפוטי, העלול להיות בעל השלכות מרחיקות לכת על שמו הטוב של מרשנו ועל זכויותיו.

דומה כי מקום בו מדובר בהליך העוסק בשמו הטוב ובכבודו של האדם, ההקפדה על מראית פני הצדק מתחייבת על אחת כמה וכמה, וגם שיקולים אלה מצדיקים הענות לבקשה זו.

46. בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך כי קיימת חשיבות רבה בהקפדה על מראית פניה של עשיית הצדק, וכי יש למנוע כי בעל דין בהליך זה או אחר, כמו גם הציבור בכללותו, יקבלו רושם מוטעה המביא ערעור באמונם באובייקטיביות ההחלטית מצד השופט.

בע"פ 184/85 שרעבי נ' מדינת ישראל, פד"י לט (1) 446, הדגיש כבוד הנשיא שמגר כי בית המשפט חייב לשקוד על כך שניהול הדיונים יהא משוחרר מכל רבב מיותר וצורת ניהול ההליך לא תשמש בסיס להיווצרותה של תחושת אי נוחות ואי בטחון בתקינותו.

כאמור, במקרה דנא קיימת תחושה קשה לא רק מצד בעל הדין המותקף על-ידי הטריבונל האמור לדון בעניינו, אלא מסתבר כי אף הערכאה השיפוטית עצמה חשה כי נוצרה יריבות אישית קשה בינה לבין אותו בעל דין, אשר גורלו האישי עומד על כף המאזניים.

47. בשל דחיפות העניין, ועל מנת שלא ייגרמו נזקים נוספים וכן אי נעימות נוספת, נודה לך על התייחסותך המיידית לפנייה זו, שכן מרשנו מצפה להחלטתך בעניין, על מנת שיוכל לכלכל את המשך צעדיו.






בכבוד רב,

נבות תל-צור, עו"ד
אילת לשם, עו"ד
אלדד יניב, עו"ד




העתק:


1. היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אליקים רובינשטיין.
2. פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל.
3. שר המשפטים, מר מאיר שטרית.
4. רשם האגודות השיתופיות, מר אורי זליגמן, עו"ד.
5. הועד הממונה, באמצעות ד"ר ליפא מאיר, עו"ד.
6. פרופ' יוסף גרוס, עו"ד.
7. עו"ד דב וייסגלס.
8. מר אליעזר לויט, עו"ד.
9. מר בני גאון.