חקירות במים עמוקים

לפני מספר שבועות פתחה המשטרה בחקירה, במטרה לבדוק אי-סדרים ופעולות אסורות שהתבצעו לכאורה במסגרת אחת העמותות הגדולות בארץ, ההתאחדות הישראלית לצלילה, הפועלת כמועדון לאספקת שירותי צלילה ובה חברים כ-12 אלף איש. רובם ככולם עוסקים בצלילה כתחביב, מקצתם עוסקים בכך כמקצוע ראשי, מרביתם מחזיקים בזכות לבחור את ועד העמותה.

היקף פעילותה של העמותה הסתכם בשנה שעברה בכ-2.9 מיליון שקל. רוב הסכום משולם על-ידי חברי העמותה,

המשלשלים לקופתה דמי חבר שנתיים בסכום של 125 שקל. הכנסות נוספות לעמותה מתקבלות מדמי מנוי למגזין 'צלילה', פרסום, ושיווק ערכת הסמכה לחניך הכוללת תעודה.

בתקנון העמותה נאמר, כי מטרותיה הן: "לפתח, לעודד, לפקח ולארגן פעולות תת-מימיות על ענפיהן השונים, לרבות פעולות מחקר, הדרכה, צלילה וצילום; להוות מוסד גג ארצי לכל הארגונים הישראליים העוסקים בפעולות תת-מימיות ולייצג את ישראל בשטחים הנ"ל בארץ ובחו"ל". בפועל, הפכה העמותה למסגרת אירגונית ענקית, הפועלת במיוחד בשני תחומים: שיווק פוליסות ביטוח, ואספקת מידע באמצעות המגזין.

העמותה עצמה אינה עוסקת בהדרכה. את חבריה המבקשים להשיג הסמכה לצלילה, היא מפנה למועדוני צלילה המורשים לכך.

הטיפול המשטרתי האמור לעיל, התמקד בתחילה בטענות שהועלו, על זיופים רבים שבוצעו לכאורה במהלך הבחירות לוועד המנהל של העמותה בשנת 2000. בתחילה זה נראה כעניין 'מקומי' - סכסוך כמעט רגיל בין מתמודדים בבחירות, ולכן, אולי, לא משך תשומת לב מיוחדת.

יואב טרנר, בנו של ראש עיריית באר-שבע יעקב טרנר, ואפרת רייטן, שחקנית, שהתמודדו בבחירות, טענו למעשים בלתי-כשרים לכאורה, שנעשו בעמותה. על-רקע זאת התנהל מאבק בינם לבין פעילים אחרים בעמותה.

התלונה בנושא הוגשה למשטרה על-ידי עו"ד יעקב שמעוני.
המשטרה מסרה בתגובה, כי החקירה בנושא זה נמשכת גם בימים אלה. והנה עתה, תוך כדי טיפול המשטרה בנושא, הובא לידיעתי מידע חדש, המעלה שאלות קשות באשר לשירותים שמספקת העמותה. כמה עניינים שיפורטו כאן, מצביעים על הפעילות שבה משתתפת עמותה זו.

כאמור, העמותה משמשת כמסגרת-גג לצוללנים חובבים וגם מקצועיים. בפעילותה השתתף בעבר עו"ד דורון כהן (גיסו של אהוד ברק), שסיפק ייעוץ משפטי. כיום עושה זאת עו"ד דנילו ברמן. האיש הבכיר בימים אלה בעמותה הוא היו"ר, יובל האפט. ממלא-מקום מנכ"ל העמותה (כיום אין מנכ"ל) הוא לירון תירוש.

אחד השירותים המעניינים שמספקת העמותה לחבריה הוא ביטוח קולקטיבי. בהסכמים שערכה עם כמה מועדוני צלילה הוגדר סעיף זה כך: "דמי חבר וביטוח חובה: תשלום שנתי המשולם על-ידי הצולל בצורה ישירה או דרך מועדון צלילה ושבעקבותיו נעשה הצולל חבר פעיל בהתאחדות ומבוטח בביטוח קולקטיבי באמצעותה".

התשלום בגין דמי הביטוח משולם לעמותה, כאמור, במסגרת "מחיר דמי החברה והביטוח לצולל". הסכום בגין רכיב זה מגיע לכ-40-30 שקלים לשנה, מתוך הסכום הכולל של 125 שקל המשולם לעמותה לשנה.

חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, מגביל פעילות בתחום זה, אלא אם ניתן לסוכן רשיון לעסוק בכך. סעיף 24 קובע: "לא יעסוק אדם בישראל, בעצמו או על-ידי אחר, בתיווך לעניין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח (להלן - עיסוק בתיווך) אלא אם יש בידו רשיון לפי סימן זה ובהתאם לתנאי הרשיון".

סעיף 57(א) קובע: "לא יתנה מבטח או או סוכן ביטוח עשיית ביטוח בענף פלוני בעשיית ביטוח בענף אחר, או בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהמבטח או הסוכן ציין, אלא אם קיים קשר עיסקי סביר בין הביטוח המבוקש לבין קיום התנאי". השאלה היא האם פעילותה של העמותה בתחום זה עולה בקנה אחד עם החוק.

ההתאחדות הישראלית לצלילה מתנה חברות בה בתשלום מחיר כולל, לרבות דמי ביטוח צלילה. וכיצד היא עושה זאת? העמותה התקשרה בביטוח קולקטיבי עם חברת ביטוח. עד לפני כמה חודשים היתה זו חברת הביטוח הפניקס, באמצעות סוכן הביטוח שי רוט. כיום מבטחת את אנשי העמותה חברת הביטוח שילוח.

לשתי החברות (או לסוכנים שלהן) לא היה קשר ישיר עם המבוטחים עצמם. הביטוח הקולקטיבי נעשה מול ההתאחדות (העמותה), וזו, כאמור, ביצעה את הביטוח מול הצוללים ו/או המתלמדים. ובמילים פשוטות:

העמותה משמשת סוכן של סוכנות הביטוח, למרות שלא הורשתה לכך מעולם. גם עובדי העמותה (שיחות עם כמה מהם תועדו) מתייחסים אל העמותה כאל מי שעוסקת במכירת פוליסות ביטוח.

לירון תירוש, מ"מ מנכ"ל העמותה, אישר כי העמותה אכן מוכרת דמי חבר וגובה כסף בגין ביטוח קולקטיבי.

"גם מועדונים אחרים עושים זאת, לפי מיטב הבנתי", אמר. "העניין נבדק משפטית. מותר לגוף להציע כחלק משירות פוליסת ביטוח קולקטיבית. כל אחד כלול תחת הקולקטיבית". לדבריו, בשלוש השנים האחרונות נרכשה פוליסת הביטוח הקולקטיבי בחברת הפניקס, באמצעות הסוכן שי רוט. עקב סכסוך עם החברה, והצעת מחיר טובה יותר שהתקבלה מחברת הביטוח שילוח, הועבר תיק הביטוח לשילוח. "אנחנו מוכרים לחבר דמי חבר. גובים תשלום של דמי חבר", הוסיף תירוש והדגיש, כי העמותה קיבלה ייעוץ משפטי בנושא זה. ומי נתן את הייעוץ? שאלתי. עו"ד דנילו ברמן, שהוא היועץ המשפטי הנוכחי של העמותה.

במכתב אל לירון תירוש (כאמור, מ"מ המנכ"ל) מיום 1.5.02, שבו מודיעה הפניקס לעמותה על ביטול פוליסת הביטוח הקולקטיבי (בטענה לאי-תשלום הפרמיה), נכתב, כי "הפוליסה הנ"ל תבוטל ביום 21.5.02 והחל מאותה עת לא יהא לה כל תוקף";

ובהמשך, וזה העיקר: "מאותו מועד ואילך לא תורשו לאשר ביטוח מטעמנו ומסמכים הנושאים את שם חברתנו לא יישלחו על-ידיכם לחברי ההתאחדות. נבקשכם להמציא לנו לאלתר את התשלומים שקיבלתם ממבוטחינו, שאם לא כן ניאלץ להודיעכם על ביטול ביטוחיהם".

עניין נוסף, הנגזר אף הוא מסוגיית הביטוח, נוגע לקבלת קטינים כחברים בעמותה, ויצירת ביטוח עבורם. חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, מטיל חובות על סוכן ביטוח. בין היתר, הוא מחייבו לבדוק את עמידתו של המבוטח הפוטנציאלי בתנאי הפוליסה.

העובדה שחוק העמותות מגביל קבלת קטינים כחברים, לא הפריעה לקבלת אלפי נערים, ואף להפנותם למועדונים המבצעים קורסי צלילה. על הסיכון שבצלילה, שאף גובה קורבנות, התריע מספר פעמים אחד המדריכים הבכירים, עודד בן-שפרוט, ובמיוחד לקראת ישיבת הנהלת ההתאחדות הישראלית לצלילה שהתקיימה במרס 2000. בין היתר כתב/הזהיר מפני ההפקרות בתחום זה, שבו נוטלת חלק גם העמותה. "חשבו נא", כתב, "חברי הנהלה יקרים, כמה זמן
יעבור עד שההתאחדות תצטרך להתמודד עם תביעות ענק שיבואו בעקבות סטנדרטים לקויים בהדרכת צלילה! וחשבו נא על המשך דרכה של ההתאחדות... בעקבות תביעה שכזאת! אני התפטרתי מהנהלת ההתאחדות ומראשות ועדת ההדרכה בגלל שלא יכולתי להיות שותף למגמה מבחינה מקצועית, מוסרית וגם כדי לכסות את התחת שלי.
הכתובת כתובה על הקיר!! קראו אותה!!!".