הזמן אינו מתקן את הליקויים אלא מעצים אותם

"תִחקרנו את האֵרוע"!

בדוח ממאי 1993 קבעה מבקרת המדינה, השופטת מרים בן-פורת, שיש ליקויים רבים בנוהלי התחקירים שעורך צה"ל, ובתהליך הפקת הלקחים המתקיים, או שאינו מתקיים בו. בקביעתה זו הניפה השופטת בן-פורת אצבע מאשימה לא רק על מערכת הביטחון, אלא גם על כל תרבותה של מדינת ישראל ובייחוד על ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, שהיה אז האחראי לתפקודו של צה"ל. הסמכות הביקורתית הבכירה במדינה קבעה שבמשך עשרים השנים מאז מלחמת יום הכיפורים לא נלמד דבר ועדיין שולטת במערכת הביטחון תרבות אנטי-אינטלקטואלית של שקר וטשטוש.

אחרי כל ׳פאשלה׳ במלחמה עם החיזבאללה בדרום-לבנון, ועם החמאס ברצועת עזה ובג׳נין, נהגו להופיע ראשי צה"ל בטלוויזיה וברדיו, התראיינו בכל העיתונים ואמרו בחגיגיות ובהנאה מחשיפתם לתקשורת: "תִחקרנו את האֵרוע ואנחנו כבר מפיקים לקחים". המראיינים לא הקשו על ראשי צה"ל, לא רק בגלל הכבוד שהם רוחשים להם, ולא רק בגלל החשבון שמוטב לא להסתבך אִתם, אלא משום שרובם אינם מבינים במה מדובר ואינם יודעים לשאול. לפעמים נדמה כי המרַאַיְנִים בטלוויזיה הישראלית נבחרים לפי בורותם בנושא.

מסתבר, לפי דוח מבקרת המדינה, שהקצונה הבכירה של צה"ל נהגה במצח נחושה. ועוד מסתבר, לפי אותו דוח, ששרי הביטחון, הרמטכ"לים ונושאי הדרגות הבכירות מאז מלחמת יום הכיפורים, אם לא לפני-כן, "עבדו על הציבור בישראל בעינַיִים". כשיצחק רבין, אהוד ברק, ואלופי הפיקודים אמרו: "צה"ל תִחקר את האֵרוע והפיק את לקחיו", הם נהגו למעשה לפי כללים של טקס קמאי, אלילי. לקחים בשבילם הוא ביטוי נוסחאי לאמירה: "סִמכו עלינו, יהיה בסדר. אנחנו עושים את העבודה שלנו כדי שאתם תעשו את העבודה שלכם". זאת עבודה זרה. נביאי ישראל הזהירו מפניה לפני אלפי שנים. מסתבר שכל דבריהם של ראשי מערכת הביטחון הם, כפי שכתב ויליאם שייקספיר, מלים, מלים, מלים. מעשים של טעם אין בתחום הזה. מחדלים יש בשפע.

איך לתחקר?!

כאמור, תהליך הפקת לקחים מורכב מארבעה תהליכי-משנה: ראשית, יש לאתר את הליקויים בתפקודו של צה"ל בדיוק כפי שרופא קובע דיאגנוזה של החולה לפני שהוא מציע דרכי ריפוי. בשביל דיאגנוזה יש לבצע "תחקירים": לבדוק במעבדה את הדם, את השתן, את הלֵּחה, את הצוֹאה וכו׳. אילו בוצעו בצה"ל תחקירי-אמת, היו בודקים את "הדם, השתן, הלֵּחה והצואה" של שדה הקרב ושדות האימונים. הדבר הזה לא נעשה מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים ולא חמישים שנה אחריה, לאחר הטבח בעוטף עזה, גם משום שאין בצה"ל בעלי הכשרה לכך, וגם משום שבדיקות כאלה היו מגלות "מחלות" אצל המפקדים הבכירים ומעמדם המורם מעם היה נפגע.

שנית, יש לנתח את הליקויים - להבין את גורמיהם ואת משמעותם. ניתוח הליקויים מחייב שליטה בכלים אינטלקטואליים. כלים אלה לא פותחו מעולם כי המערכות הפוליטיות והביטחוניות מנעו מאז ומעולם, בציביליזציה שלנו, השקעת אנרגיה אינטלקטואלית בחקירת תפקודן של מערכות הביטחון.

שלישית, יש להגיע למסקנות מה יש לעשות כדי לתקן את הליקויים. שלושת המהלכים הראשונים האלה בתהליך הפקת הלקחים הם אינטלקטואליים ודורשים כישורים אינטלקטואליים גבוהים במיוחד. מפקד אמיץ שמסתער בראש אנשיו אל מול פני האויב אינו, בהכרח, בעל הכישורים האלה, ממש כפי שלא כל אדם המקיים מצווֹת יכול להיות ראש ישיבה.

רביעית, יש ליישׂם את המסקנות במערכת הצבאית. זהו מהלך הכרוך בכושר מנהיגות. לפי דוח מבקרת המדינה אין בצה"ל כושר מנהיגות אמיתי.

ב-2026 צה"ל הוא צבא אנטי-אינטלקטואלי כפי שהיה ב-1973. בתחום זה הוא מפגר אחרי כל הצבאות המודרניים בעולם. רמת ההשכלה של קציני צה"ל נמוכה מאוד, ולרובם אין כלל השכלה צבאית תֵאורטית והבנה בתפקודן של מערכות צבאיות. קציני השריון, למשל, יודעים איך להפעיל טנק בודד, כיתה או מחלקת טנקים. אך גם במלחמת יום הכיפורים גם בשתי מלחמות לבנון וגם במבצע "חַרְבות ברזל" בעזה הוכח שאיש מהם לא הפעיל כהלכה אוגדת שריון, אפילו לא חטיבת טנקים.

קרב "החוה הסינית"

דוגמה: המפקדים הבכירים בפיקוד הדרום לא הפיקו ב-1973 לקחים מיידיים מכישלונה של חטיבת שריון בפיקודו של אמנון רשף בליל הצליחה הראשון. למחרת שיגר אברהם אדן, מפקד האוגדה השנייה שלחמה בגזרה, את גדוד הצנחנים 890, שעליו פיקד יצחק מרדכי (לימים אלוף פיקוד דרום, מרכז וצפון ושר הביטחון), לַ"חַוָּה הסינית" לחסל כמה ציידי טנקים מצריים, כדי לפרוץ את הדרך לגשר הגלילים שעליו ביסס צה"ל את כל מהלך הצליחה. ציידי הטנקים האלה היו כל חיילי דיביזיה 16 המצרית, כשלושים אלף חיילים, שבליל הצליחה הראשון פגעו קשה בחטיבה של רשף, בסיירת "שקד" ובגדוד סיור צנחנים בפיקודו של נתן שונרי. בליל הצליחה השני הֵסֵבָּה הדיביזיה המצרית הזאת אבֵדות כבדות לגדודו של יצחק מרדכי, בעיקר בגלל האופן שבו שלח אותו אברהם אדן לקרב. למרות שאברהם אדן נהג כסומא באפֵלה והיה אחראי ישיר ואישית לאבדות הרבות של חיילי גדוד 890, הוא מונה אחרי המלחמה לממלא-מקום מפקד פיקוד הדרום, נשלח אחר-כך לארצות-הברית כנספח צבאי ובהמשך דרכו מונה למבקר המשטרה. איך יכול אדם שנהג כך לבקר את פעולותיה של משטרת ישראל? - לראשי מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית הפתרונים. לדעתי, אין הם יודעים את העובדות ואין הם מפיקים לקחי-אמת.

דיווחי שקר

בשום צבא בעולם אין מפיקים לקחים כהלכה משום שהמפקדים הבכירים אינם יודעים, בדרך-כלל, מה נעשה בשדה הקרב. מחקרים שנעשו אחרי מלחמת וייטנאם העלו כי רוב הדיווחים הצבאיים שם היו שקריים. מפקדים לא אמרו את האמת כי הם חששו לעורם וביקשו להתחמק מאחריות. לפני יום העצמאות, באפריל 1993, אמר הרמטכ"ל אהוד ברק לחמישים קצינים מצטיינים בצה"ל כי עליהם לומר את האמת, לבצע תחקירי-אמת ולהפיק לקחי-אמת. הוא לא אמר להם שעליהם לשתות מים, כי הם שותים, הוא לא אמר שעליהם לישון בלילה, כי הם ישנים. הוא אמר שעליהם לבצע תחקירי-אמת, כי רוב התחקירים הם שקריים. סביר להניח כי ברק אמר את דבריו אלה אחרי שקרא את הטיוטה של דוח מבקרת המדינה, והבין שהוא "על הבַּנְקֵט".

הלקח העיקרי של מלחמת העולם השנייה היה שיש לנהל קרבות משולבים - אויר, שריון, חי"ר, הנדסה וארטילריה. ממלחמת העצמאות ועד "חַרְבות ברזל", צה"ל נכשל בניהול קרבות משולבים. אחרי שוועדת אגרנט הדיחה את הרמטכ"ל דוד אלעזר, שאלתי אותו בראיון מוקלט, מה היה הליקוי העיקרי של אותה מלחמה, מחוץ למחדל המודיעיני. אלעזר השיב: "נכשלנו לבצֵע קרב משולב. לוּ הייתי ממשיך בתפקידי כרמטכ"ל הייתי שׂם את הדגש על אימון הצבא לניהול קרבות משולבים". ואף-על-פי-כן צה"ל לא הצליח לבצע במלחמת לבנון, ב-1982, אפילו קרב משולב אחד. זאת אחת הסיבות שבמבצע "דין וחשבון" ביולי 1993 לא הפעיל צה"ל יחידות חי"ר ושריון. מפקדיו חששו שחיילים רבים ייהרגו מ"אש ידידותית" ומחיר השגת המשימות יהיה כבד מאד.

במצב הנוכחי לא ניתן לתקן ליקויים אלה. כדי שמערכת הביטחון וצה"ל יבצעו תחקירי-אמת ויפיקו לקחי-אמת, יש לבצע שם מהפכה יסודית שתפגע בשרידותם של אנשי המערכות האלה. מכאן שיש להם אינטרס אישי למנוע את המהפכה הזאת. את הדבר הזה למד כאמור, על בשרו, האלוף משה בר-כוכבא (בריל) ז"ל שהקים בצה"ל, בשנות השמונים, מִפקדה להפקת לקחים. כל נִסיונותיו לשפר את תפקודו של צה"ל בתחום זה הוכשלו על-ידי הרמטכ"לים ושאר אלופי המטה הכללי, והוא פרש מצה"ל בריב גדול מאוד.

הלקח מאי-הפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים הוא שהזמן אינו מתקן את הליקויים אלא מגבירם כפי שכל העם נוכח אחרי חמישים שנה. צבא שאינו מפיק לקחים ושצובר ליקויים אינו מסוגל לגַבּות יוזמות מדיניות ואפילו אינו מסוגל להגן על נכסים מדיניים. תהליך הסתאבותו של צה"ל עקב אי-הפקת לקחים הביא בהכרח למדיניות של 'שלום עכשיו' בכל מחיר, שהרי מלחמה עם צבא מסואב גרועה משלום מסוכן with ביטחונות של מעצמת-העל. זה מצב הדברים בישראל שנתיים וחצי אחרי הטבח בעוטף עזה.