תיק אפל-שרון: 'משחק מכור'?

הרקע - כתב האישום

הפרקליטות הגישה בחודש שעבר כתב אישום מתוקן נגד דוד אפל ואח' (ת.פ. 8116/03). פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, היא העומדת מאחורי כתב אישום זה. ארבל ניצלה כידוע את "התפר" שבין פרישת אליקים רובינשטיין למינוי מני מזוז לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, ואת תפקידה כמ"מ היועמ"ש, כדי להציב את היועץ הנכנס בפני עובדות מוגמרות ["ארבל הולכת על כל הקופה", ראו קישור]: כתב אישום מתוקן, המייחס לדוד אפל מתן שוחד לראש הממשלה, אריאל שרון, באמצעות בנו, גלעד שרון.

למעשה, ועל כך אין מחלוקת, ארבל מייחסת לשרון בכתב אישום זה קידום ענייניו העסקיים של אפל, כנגד אותו שוחד שלקח לכאורה, באמצעות בנו. משפטו של אפל הוא למעשה משפטו של שרון. לפחות מבחינה ציבורית. שהרי גם אם יחליט בסופו של דבר היועמ"ש הנכנס מני מזוז שלא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, יוסיף להתנהל בבית המשפט הליך פלילי המייחס לשרון קבלת שוחד. בשל זאת, כאמור, יש לראות - לפחות מבחינה ציבורית, את משפטו הקרוב של אפל, כאילו מדובר במשפטו של שרון. חד וחלק. למרבה הצער, דמו של אפל "מותר" מזמן בישראל ובמיוחד בתקשורת; "דמו" של ראש הממשלה שרון, לעומת זאת, הוא כבר עניינו של כל אזרח בישראל.

המצב העובדתי הנ"ל מחייב שמירה קפדנית ויתירה על הליך שיפוטי טהור, לא רק אצל גורמי התביעה, אלא גם אצל גורמי השיפוט. לא בכדי הוחלט בבית המשפט השלום בתל אביב למנות הרכב שלושה, שידון ויישפוט במשפטו של אפל: יהודית אמסטרדם (אב"ד), מרדכי פלד ודן בארי. הדיון הבא קבוע ליום 9.3.04.


החשוד העיקרי

לכל ברור מה מונח על כפות המאזניים. השאלה היא מדוע מונתה השופטת יהודית אמסטרדם לשופטת בתיק זה, ועוד כאב-בית הדין במשפט זה; ושאלה חשובה לא פחות: כיצד, מתוך יותר מ-150 שופטי שלום, בחרה נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, דווקא את השופטת אמסטרדם - לשפוט את אפל-שרון; ועוד אחת: כיצד נפל התיק המבוקש בחלקה של אמסטרדם, שהיא, "ב-מ-ק-ר-ה", ידידתה הקרובה מאוד של ארבל [זוכרים את שימחתה של בקנשטיין כשעו"ד דרור חטר-ישי, ידידו ושותפו של אפל, הורשע בבית משפט השלום? - בקנשטיין שיגרה פתק בכתב ידה אל השופטת המרשיעה, זיוה הדסי-הרמן: "זיוהלה, באתי לאמר לך יישר כוח!. עדנה.". שאלות אלה מתחדדות עתה, נוכח העובדות שיפורטו להלן, המטילות ספק בדבר כשירותה של אמסטרדם לכהן כשופטת בתיק זה.

ארבל היא למעשה התובעת הראשית במשפטו של אפל בכלל ובפרשת אפל-שרון בפרט. סוד גלוי הוא: ארבל משקיעה בפרשה מאמץ מיוחד, כדי להשיג את התוצאה: הרשעת אפל ושרון. היא הפכה עצמה, למעשה, לצד מעוניין, וזאת תוך פגיעה בסדרי מנהל תקינים, על-אף שמבחינה פורמלית מדינת ישראל היא בעל הדין בכתב אישום זה. ארבל אף לא נמנעה מהצגת עמדה קיצונית בפרשה זו, למרות שבביתה פנימה היא חטאה ולקתה במעשים פסולים ומכוערים ["החברים של ארבל", ראו קישור].

אין זה סוד, כי ארבל הפכה זאת למאבק יוקרתי, מאבק של פעם בחיים - אם תנצח בו, דרכה לבית המשפט העליון סלולה; אם תיכשל בו, תאלץ ללכת הביתה בבושת פנים. כך או כך: את המחיר ישלם הציבור. ההכרעות במשפטו של אפל, גם אלא המוזרות, אם וכאשר יהיו לאור יחסי השתיים, בכל הנוגע לעובדות, יהפכו לידיעה שיפוטית - שתקרין הלאה, אל שרון.


העובדות

עם הגשת כתב האישום המתוקן, עברה המערכה נגד אפל-שרון אל בית המשפט. ודווקא בשל זאת, קיימת חשיבות מכרעת מי השופטים שיישבו בדין. חשוב להקפיד למנות שופטים שיהיו נטולי דיעה ומוקדמת כלפי אחד הצדדים, ובטח ובטח שלא היו להם יחסים מיוחדים עם מי מהצדדים. וארבל, כאמור, הינה צד מעוניין. מסיבה זו, חשוב לדעת על היחסים בין השופטת הבכירה (אמסטרדם) לבין הפרקליטה הבכירה (ארבל):

1) אמסטרדם וארבל הינן ידידות שנים רבות. הם עבדו יחד בשנים 1977-1988 בפרקליטות מחוז מרכז, צמוד צמוד, וגם לאחר מכן שמרו על קשרים אישיים;

2) היחסים בין משפחות השתיים היו קרובים מאוד. הן היו מבקרות לעיתים קרובות זו בביתה של זו, וגם עושות טובות זו לזו, כפי שיובהר בהמשך. ביתה של ארבל היה מאז ומתמיד "בית חם", אליו הוזמנו החברות-הפרקליטות הבכירות, בהן גם השופטת דורית ביניש עצמה. שם דיברו, וריכלו והחליפו דיעות, וגם טיכסו עיצה כיצד לקדם את יקיריהן.

3) על הקשר החם והחברי יצביע גם הסיפור הבא: אמסטרדם נהגה להעביר את בגדי ילדיה [לאחר שגדלו, כמובן] לילדי בתה של ארבל [שגית]. נכון לומר במקרה זה, כי לחברות העמוקה סופחו גם בני המשפחה;

4) בתה של ארבל, קרן ארבל, ביקשה לגשת לקורס קצינות. אלא שהיא נדחתה. בצה"ל קבעו כי בקשתה מגיעה מאוחר - בזמן שהיא קרובה יחסית לשחרור, ועל-כן לא כדאי לצה"ל להשקיע בה ולהוציאה לקורס קצינות. כאן התגייסה החברה לעזור: בתיאום עם ארבל, הפעילה אמסטרדם את קשריה הטובים במערכת הצה"לית. ו... הופ - קרן ארבל זומנה לקורס קצינות ועברה אותו בהצלחה.

גם לאחר מכן המשיכו החברים לדאוג לקרן ארבל, כאשר זו התעקשה ללמוד תואר ראשון במשפטים על-חשבון זמן השירות שבו היתה מחוייבת. לא עזרה התנגדות כמה ממפקדיה. הייחוס, וכמובן המעמד של האם [שהיתה אותה עת שופטת בית משפט מחוזי], קיפלו את כל המתנגדים;

5) ארבל היתה בין הדוחפות למינויה של אמסטרדם לכהונת שופטת. הטפסים להצגת המועמדות מולאו בסיועה של ארבל. היא עודדה אותה ופעלה למענה היכן שצריך. ובצדק. אמסטרדם הינה משפטנית מוכשרת. חולשתה הידועה אצל רבים מעורכי הדין: הביטוי "זיכוי" אינו מוכר לה כל כך.


הטיעון

העובדות הנ"ל מצביעות על מערכת יחסים חברית וקרובה בין ארבל ואמסטרדם. מותר להן. הן כרוכות בקשרי משפחה, ולמעשה הן "חייבות" זו לזו. וזה מצב מטריד, במיוחד כאשר ברור שאמסטרדם תצטרך להכריע: האם לקבל את האישומים שהוצגו בפניה על-ידי ארבל, נגד דוד אפל (כנאשם) ונגד אריאל שרון [כחשוד]. אם תחליט כי אין להרשיע את אפל, היא עלולה להנחית מכה קשה ביותר על ארבל - שהיתה ועודה ידידה קרובה ויקרה.

כלל האתיקה השיפוטית נותנים מענה מוגבל בסוגיה זו. בפרק השפיטה נאמר: "שופט לא יישב בדין במשפט בו קירבה משפחתית או חברתית לבעל דין, לפרקליט המופיע בתיק או לעד מרכזי, או טיפול קודם בעניין נשוא הדיון לפני מינויו כשופט, עלולים לייצור מראית של חשש למשוא פנים". לפי כלל זה, עולה השאלה: מדוע לא תפסול עצמה אמסטרדם מלישב במשפט זה.

אמסטרדם יכולה בוודאי לטעון - שארבל אינה "בעל דין" [פורמלי]; וגם - שארבל אינה "פרקליט המופיע בתיק" [באופן פורמלי מופיעות עורכות הדין אלה רובינק ורחל שיבר]; וגם - שמדובר בשופטת מקצועית, היא עצמה (ועל-כך אין מחלוקת), שתדע להפריד בין תפקידה כשופטת מקצועית לבין קשריה מן העבר.

אלא שהאמת פשוטה וברורה: מקום שישנם בני אדם, יש בהחלט מקום להיזהר ולהזהיר מפני חולשות אנוש, טבע האדם ללכת לקראת ידידיו; ארבל היא הכוח המניע מאחורי כתב אישום זה. היא הצד המעוניין, והיא שהפכה זאת למאבק יוקרתי שלה. לכן עומדת בעינה השאלה: מדוע לא תפסול עצמה השופטת אמסטרדם מלישב בתיק זה, ובכך תימנע, לפחות מטעמים של מראית עין, מהעמדת יחסיה עם ארבל במבחן כתב האישום.


התגובות

פניתי אל הפרקליטה ארבל ואל השופטת אמסטרדם לקבלת תגובה. תשובות ענייניות לא קיבלתי:

- הנהלת בתי המשפט השיבה, בשמה של אמסטרדם: "טענות כנגד הרכב של בית משפט אמורות להעלות בדרך שקבע לכך המחוקק. אם יועלו טענות במסגרת החוקית הנכונה, בית המשפט ישיב על כך";

- דובר משרד המשפטים השיב בשמה של פרקליטת המדינה: "לאור הכפשותיו חסרות השחר של הכתב, הפרסומים המופרכים והתייחסותו לתגובות הנמסרות לו, אין בכוונתנו להמשיך ולענות על שאלות נוספות מטעמו".

הדובר לא הסתפק באי-תגובה זו, אלא הוסיף, כמנהגה של ארבל, איום מרומז [כמנהגה המגונה והפסול, י.י.]: "למותר לציין כי אין תגובה זו פוטרת את הכתב כלל ועיקר מחובתו לפרסם אמת בלבד. כל פרסום מופרך יתקל בתגובה הראויה".