החברים של ארבל

הון ושלטון

שלטון החוק מחייב את כולם. כל אזרח חייב לציית לו, גם בכירי השלטון, וגם, למצער, פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. יפה דרשה ארבל השבוע: החיבור בין הון ושלטון משחית ומסוכן, אמרה. יש למצות את הדין עם עובדי ציבור, קטנים וגדולים. גם כאלה החוטאים בממדים "קטנים" יחסית.

למרבה הצער, וזאת אנו חושפים כאן, עדנה ארבל "חטאה" במקום שבו היא נגסה באחרים. מידע חדש שהובא לידיעתי, מלמד כי באחד המקרים ארבל ניסתה, תוך ניצול מעמדה, לסדר לבעלה מינוי. בשל מעמדה הנוכחי, בגלל מועמדותה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, ועקב החשיבות הציבורית, אני מוצא לנכון להאיר כאן כמה עניינים הקשורים למשפחה זו:

- אחד משרי הממשלה הבכירים, קיבל בקשה: אנא סדר מינוי כדירקטור באחת החברות הממשלתיות הכפופות אליך לבעלה של ארבל (במינוי גלום, כמובן, מעמד עסקי, כסף וכיבודים). הבקשה הועלתה לפני מספר שנים, בתקופה שבה ארבל נדרשה להכריע אם להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד אותו שר, ואם להעמידו לדין. ככל הידוע לי, ארבל לקחה חלק פעיל בנושא זה. ארבל עצמה מכחישה וטוענת: לא היו דברים מעולם. שמות המעורבים מצויים בידי.

- בעת שכיהן אהוד ברק בתפקיד ראש הממשלה, ועל שולחנה של ארבל נערמו מכתבי תלונה, בשאלה מדוע אינה פועלת להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד ברק ואנשיו, התקבלה החלטה למנות את בעלה של ארבל, אורי ארבל, לכהונת דירקטור בחברה הממשלתית "צים". רק בעקבות שאלות שהצגתי אז, ברח ארבל הבעל ממינוי זה. גם כאן, שמות המעורבים מצויים בידי. המינוי נעשה בדרך הבאה: הפנייה הגיעה אישית אל ברק, וטופלה בלשכת ברק על-ידי רוני בונדי, עוזרו הפוליטי. ממנו "זרמה" הפנייה אל לשכתו של שר התחבורה דאז, אמנון ליפקין-שחק, וזו טופלה הן על-ידי עוזרו (יואב צוקרמן) והן אישית על-ידי ליפקין-שחק. זה האחרון היה באותה תקופה נתון בידיה של ארבל: בשאלה האם לחקור ו/או להעמידו לדין בפרשת התרומות בקמפיין הבחירות של תנועת המרכז.

- בפרשת שרון ישנו עד אחד הנחשב "עד מרכזי". שמו בישראל: דוד ספקטור. ארבל מסתמכת על המידע שלו כעל כזה "ראה וקדש". ובכן, השבוע הובא לידיעתי, כי לספקטור, כן כן, אותו ספקטור, היו קשרים מסוימים עם מר ארבל. ואין מדובר ב"סתם" מכרים. "אין בכוונתי להתייחס בפניך מי הם חבריי או עם מי יש לי קשרי ידידות", השיב לי ספקטור, בתגובה לשאלתי בסוגיה זו.

פניתי למשרד המשפטים, ושאלתי: מדוע לא תמשוך ארבל ידיה מטיפול בתיק זה, בשל היחסים בין ספקטור לבין בעלה? ארבל דחתה את הפנייה: "ההיכרות היא על רקע עסקי שלא הבשיל לקשר כלשהו, לפני למעלה מחמש שנים", השיבה , "לא נקשרו ביניהם כל קשרים עסקיים ולא קשרים אחרים. בין השניים לא מתקיים קשר חברי כלשהו. השאלות קנטרניות ומגמתיות".

מעניין כאן להזכיר נשכחות: לפני כחמש שנים הגיעה לשיאה פרשת האזנות הסתר בעיתונות. שני תיקים עמדו אז בפני הכרעה אצל ארבל: מצד אחד - עופר נמרודי ("מעריב"); ומצד שני - ארנון מוזס ("ידיעות אחרונות"). ספקטור סיפק אז שירותים למוזס, והעביר למשטרה מידע בעניין האויב, נמרודי. לספקטור היתה דלת פתוחה במקומות "הנכונים".

עכשיו מתברר, כי באותה תקופה בה נדרשה ארבל להכריע האם להעמיד לדין את מוזס-שכידוע לא הועמד לדין בסופו של דבר-התנהלו מגעים בין ספקטור לבין מר ארבל "על-רקע עסקי שלא הבשיל", כלשונה של הפרקליטה ארבל. ספקטור מסר בעניין זה, כי אין ממש בנטען כאן, ו"כל פרסום של טענות הכזב שלך, תהווה בין השאר לשון הרע, על כל הנובע והמשתמע מכך". ספקטור הוסיף ואמר, כי הוא רואה בפרסומים עליו הסתה פרועה וכן ניסיון להשפיע על תוצאות החקירות נגד שרון והקשורים עמו.

ובחזרה לפרשת שרון-אפל: טוענת ארבל, בכתב האישום המתוקן, כי בין אפל לבני משפחת שרון היו קשרי גומלין: אתה מסייע לי בעסקים, ואני מזרים לך, דרך בנך, כספים. שחיתות שלטונית, קובעת ארבל, ובצדק. וכיצד, לאור זאת, יש להתייחס למערכת העובדות הנוגעת לארבל ולבעלה? האם אין פגם במערכת יחסים שכזו? האם ניצלה ארבל את מעמדה בתקופה שבה קיבלה החלטה נגד העמדה לדין של שר אחד ונגד פתיחת חקירה משטרתית בנוגע לברק ואנשיו - בזמן שאלה עושים ו/או משתדלים ו/או מתבקשים לסייע למינוי בעלה לדירקטור? האם תיפתח חקירה פלילית? כמובן שלא.


להזיז את מזוז

ארבל הרצתה בכנס של המרכז הבינתחומי בהרצליה, ושם אמרה, כי במקרה של שחיתות שלטונית - יש להגיש כתב אישום, ולאפשר לבית המשפט לברר את האישומים. חד וחלק. כן ציינה, כי עובד ציבור חייב להשעות עצמו, אם הוגש נגדו כתב אישום. ארבל ציינה בתחילת דבריה, כי היא אינה מתייחסת לתיק מסוים, אך לכל היה ברור כי היא מכוונת לתיק שרון. ימים ספורים קודם לכן התבטאה ארבל, כי יש מקום וצריך להגיש כתב אישום נגד שרון.

אם היה ספק למי מכוונת ארבל, באו כתבי החצר שלה - ובראשם העיתונאי אמיר אורן ("הארץ") והפרשן משה נגבי (רשות השידור), והבהירו מה כוונתה, ומה צריך עכשיו היועץ המשפטי הנכנס לעשות: לאמץ מיד את החלטת ארבל, להעמיד לדין את שרון, ובעצם לזוז הצידה ולא לבלבל אותה בדרכה לעשות צדק.

אמיר אורן כתב, בין היתר, במאמר-אזהרה ליועץ המשפטי לממשלה מזוז: "ניסיונה של ארבל, כשופטת מחוזית וכפרקליטת מדינה, פעמיים שמונה שנים, עשיר משלו. התבונה מחייבת אותו למשוך ידיו מטיפול בעניין".

אורן אולי שכח שני פרטים "קטנטנים": ראשית - ארבל לא הצטיינה בתפקידה, אם לנקוט בלשון המעטה, ותעיד על כך שורת אישי הציבור שיצאו זכאים למרות רדיפתה אחריהם; ושנית - חוק יסוד: הממשלה, קובע כי היועץ המשפטי לממשלה הוא האיש, ואין בילתו, שיכול וצריך להתמודד ולהחליט בשאלה האם יש מקום להגיש כתב אישום. לא פרקליט מדינה, לא נשיא מדינה וגם לא מערכת עיתון הארץ. בקיצור : מני מזוז. ורק הוא. בכל הכבוד: ארבל יכולה רק להמליץ ואולי גם להמשיך לצרוח. לא יותר.

נגבי אמר בשבוע שעבר ברשת ב', כי ארבל הינה הפליליסטית מספר אחת בישראל, והיא עולה בכישוריה על היועץ המשפטי היוצא רובינשטיין, ועל אלה של הנכנס מזוז. וזו תיזה מפוקפקת, במיוחד אם לוקחים בחשבון את שורת הכישלונות שלה, ואת מעשיה ומחדליה בפרשת האזנות הסתר הבלתי חוקיות שבה היא מעורבת אישית (פרשת מזרחי).

נגבי אמר עוד - בנסותו להטיל דופי חמור במוסריות של שרון - כי על הרבה פחות מזה הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה אז, יצחק רבין ורעייתו, ולכן רבין התפטר. וכאן כשל נגבי פעמיים: כתב האישום לא הוגש נגד רבין, אלא נגד רעייתו לבדה; רבין, בכל הכבוד, לא היה אביר בעניין זה, ובניגוד לרושם שיצרו עיתונאים רבים וטובים - הוא לא לקח אחריות על מעשיה של רעייתו, אלא על מעשיו שלו (היה זה חשבונו שלו בארצות-הברית וכספים שקיבל מהרצאות, שהופקדו באותו חשבון).

לימים גילה נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מי שכיהן באותה תקופה כיועץ המשפטי לממשלה, כי אם רבין לא היה מתפטר, הוא היה מגיש גם נגדו כתב אישום. רבין ז"ל נרצח בידי בן-עוולה, אך גם בזאת אין כדי לטשטש את האמת.


שאלת הקלון

בימים האחרונים אנו עדים שוב ושוב לניסיון הולך וגובר מצד פרשנים ופוליטיקאים בכירים להטעות את הציבור. לגישתם, פסיקת בג"צ, שחייבה בזמנו את אריה דרעי ופנחסי להתפטר מתפקיד שר, מחייבת גם את שרון להתפטר. וזו, בכל הכבוד, קביעה מופרכת, משני טעמים. ראשית - פסק הדין ניתן בנוגע לשרים, אותם ממנה ראש הממשלה באישור הכנסת. אמור מעתה: מדובר במינוי, להבדיל מראש תנועה או מפלגה שנבחרת לשלטון; ושנית - באשר לראש ממשלה קובע החוק מפורשות: "כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שיישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בעניין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק".

"בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון".

"הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה".

מן האמור בחוק עולה מפורשות: שרון רשאי להמשיך בתפקידו כראש ממשלה, אלא אם הורשע בעבירה שיש עימה קלון. אמנם אין חולק על כך, כי אדם הנגוע בפלילים אינו ראוי לכהן בתפקיד זה - בחודשים האחרונים כתבתי כאן כמה פעמים, כי להבנתי שרון יצטרך לפרוש, בגלל המעשים שבהם הוא ובניו מעורבים. ואולם, מצד שני, זה רצון העם: שרון נבחר פעמיים, לתפקיד זה, כאשר הציבור הכיר כבר את הטענות נגדו.

אם לא די בכך, עומדת השאלה, האם נוכח הרקורד האישי הבעייתי של ארבל, הן בפרשת שרון-אפל, הן בפרשת מזרחי, הן בהתנהלותה בעניינים הנוגעים לה ולבעלה, והן נוכח העובדה שמשכה מקופת המדינה באופן חריג ולפנים משורת הדין 200 אלף שקל כפיצויים, יש לאפשר לה להכריע גורלות, ובמיוחד זה של ראש ממשלה מכהן - ועמו ממשלה שלמה, עוד בטרם אמר בית המשפט את דברו.

יודגש כאן: אין מדובר כאן רק בחזקת החפות של שרון, אלא בזכות בסיסית של כל אזרח במדינה - להתגונן, ומראש, מפני טעויותיה ומניעיה של ארבל.