קמפיין להצלת הסיסים

עמותת ידידי הסיסים, הפועלת לשימור אוכלוסיית ציפורי הסיסים בישראל, בשיתוף החברה להגנת הטבע, יוצאות החל מהשבוע הבא בקמפיין ציבורי שמטרתו מיפוי ריכוזי אוכלוסיית הסיסים בישראל בכלל ותל אביב בפרט, באמצעות קבלת מידע באס אם אסים מהציבור. הקמפיין ייערך בשיתוף משרד הפרסום שמעוני פינקלשטיין ברקי DRAFTFCB.

הרעיון הוא לגייס את הציבור לשלוח SMSים המדווחים על ריכוזי סיסים, באמצעות תשדיר רדיו מצייץ. מי שישמע את ציוץ הסיסים יתבקש לסמס את המילה סיס ואת המיקום למספר 3090. המאזינים אשר ידווחו על מיקומים בהם נצפו סיסים, יזכו ברינגטון של קריאת הסיס ללא תשלום. בעזרת מיפוי הנקודות בהם הסיסים מחפשים אחר הקן שנהרס, תתאפשר התקנה מסודרת של קינים המותאמים לסיסים ובכך למנוע את הפגיעה במרקם החיים של הציפור. לסיסים קריאה ייחודית, המושמעת בעיקר בשעות הבוקר ולקראת שקיעה, אך הציבור לא תמיד מודע אליה.

המיקומים שיתקבלו מהציבור ירוכזו באתר ייעודי, המכיל מפה המתעדכנת בהתאם לדיווחים. האתר יאפשר לקהל לעקוב אחר תהליך המיפוי של הסיסים ולעודדם להמשיך ולדווח מהשטח.

הסיסים, הנודדים לישראל מידי שנה על מנת לקנן, סובלים בשנים האחרונות ממחסור במקומות קינון ומספרם יורד. הבנייה המודרנית ושיפוץ בניינים ישנים האוטמים את הבניין, מונעים מהסיס מלחזור למקום הקינון הקבוע שלהם והדבר פוגע באופן ישיר בסיכויי הרבייה של הסיסים.

בחברה להגנת הטבע מסבירים כי בארץ ארבעה מיני סיסים, מהם סיס החומות הוא המוכר ביותר, ומקנן בעיקר בערים - בסדקים בקירות ובעליות הגג, בחומות ישנות ועתיקות.

סיס החומות נחשב בעיני רבים כציפור המעופפת הטובה בעולם. ייחודו של הסיס היא ביכולת התעופה שלו - הסיס חי על כנפיו וכמעט שלא נוחת בכלל במשך כל ימי חייו - הוא אוכל באוויר, ישן באוויר ואף מזדווג באוויר. רק הצורך לקנן מנחית אותו לקרקע, לתקופה קצרה בלבד. מעופם של הסיסים מאופיין בשריקות רמות.

הסיס ניזון מחרקים, זבובים ויתושים, שהוא אוסף בגובה רב, אגב מעוף מהיר מאוד (עד כמאתיים קמ"ש) ולכן הוא אורח רצוי במקומותינו. הסיס קופץ מקינו הישר לחלל האוויר והוא נופל וצובר מהירות בטרם יפתח את כנפיו ויעופף לדרכו. הסיסים הם עופות חברותיים ומקננים על פי רוב במושבות של עשרות פרטים. ההורים נוסקים אל על ולוכדים חרקים עבור גוזליהם. החרקים הקטנים מצטברים בלועו של ההורה, ומודבקים זה לזה על ידי רוק צמיגי. בהגיעם לקן, פולטים ההורים את "קציצות החרקים", המכילות מאות רבות של זבובונים ויתושים.

לגוזלים ניתנת הזדמנות אחת ויחידה ללמוד לעוף. בגלל מבנהו המיוחד של הקן, הבנוי בחרך סלע או בסדק קיר, אין הגוזלים יכולים למתוח את כנפיהם בתוכו ולתרגל את שרירי התעופה. מקינם שבקומה הרביעית או החמישית, הם קופצים "על החיים ועל המוות", פורשים את כנפיהם לראשונה וממלאים אותן אוויר וגוף. הם ינחתו רק כעבור מספר שנים, כאשר יגיעו לבגרות מינית, ויחפשו לעצמם מקום קינון.