האגודה ליחסי עבודה הציגה לאוצר, לתעשיינים ולהסתדרות תוכנית לאומית רב-שנתית לצמיחה, תעסוקה והוגנות בחברה.
כוללת מתווה להשגת צמיחה מוגברת בתנאים של שקט תעשייתי.
האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה הציגה לשר האוצר, להתאחדות התעשיינים ולהסתדרות תוכנית לאומית רב-שנתית לצמיחה, תעסוקה והוגנות בחברה. התוכנית כוללת מתווה לגיבוש הסכמה משולשת, ממשלה-מעסיקים-עובדים, להשגת צמיחה מוגברת בתנאי של שקט תעשייתי.
במוקד ההמלצות, קביעת יעד צמיחה של 7%-8%, הורדת האבטלה וקביעת יעד אבטלה מוסכם של 7%, ריסון השכר בסקטור הציבורי, טיפול מוסכם בשביתות, התחייבות להימנע מפגיעה בזכויות הקיימות של העובדים וגיבוש הסכמה על שכלול שוק העבודה וקידום שינויים מבניים במשק. התוכנית גם כוללת שורה של הצעות לגיבוש הסכמה לאומית בנושאים חברתיים כמו מאבק בעוני, הוגנות חברתית וביטחון סוציאלי.
את המסמך גיבש צוות מקצועי של האגודה בהשתתפות: חיים קמיניץ, מומחה ליחסי עבודה ומי ששימש בעבר כיו"ר אגף העבודה בהתאחדות התעשיינים. קמיניץ נמנה על הנהלת האגודה, ומכהן כיום כדירקטור בחברות. בעבר שימש כמנכ"ל מפעל 'ארגמן' ומנכ"ל המי"ל. עד לאחרונה אף כיהן כנציג ציבור בבית-הדין הארצי לעבודה; ד"ר עוזר כרמי, מרצה בכיר בקריה האקדמית קרית-אונו; ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי.
מחברי המסמך מציינים, כי בתנאי המשק הגלובלי אין עוד מקום להקפאות שכר, מחירים ומיסים, כפי שהיה נהוג בשנות ה-70' וה-80', אך ניתן להגיע לשורה של הסכמות נורמטיביות על מדיניות השכר. ביסוד ההסכמות בין הצדדים יש להעמיד לדעתם את ריסון השכר בסקטור הציבורי, כאשר הממשלה מצידה תתחייב להימנע מכל פגיעה בזכויות הקיימות של העובדים. במקביל, הצדדים יגיעו להסכמה לפיה לא תהיה העלאת מיסים ותימשך הורדת המס על העבודה בתוואי שנקבע.
הכותבים מצינים, כי כל פריצה תקציבית בסעיף השכר משמעותה חריגה מהפרמטרים הכלכליים הגלובליים המחייבים כיום את המשק הישראלי. בנוסף, עליות השכר בסקטור הציבורי משמשות זרז לדרישות שכר בסקטור העסקי. לכן, מוצע כי הצדדים יחתרו להסכמה, לפיה תוספות השכר בסקטור הציבורי לא תחרוגנה מתוספות השכר בסקטור העסקי. הסכמה כזו, לדבריהם, תאפשר קיום מדיניות כלכלית חברתית שפויה הנעה בתוואי רציונלי.
האגודה מציעה, כי הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים ייבחנו ברצינות את שינוי מבנה שבוע העבודה והגמשתו כחלק מחבילת ההסכמות. בין היתר, מוצע לבחון את צמצום שבוע העבודה והקניית גמישות בביצוע העבודה, בתמורה לקביעת יעדי פריון מוסכמים.
האגודה קוראת בתוכנית לחולל שינוי רדיקלי במדיניות ההכשרה המקצועית על-מנת לקשור את הדרכה התעסוקתית לצורכי המשק. כדי להגשים מטרה זו ממליצים מחברי המסמך להקים רשות ממלכתית להכשרה מקצועית ולהשמה בה תהיה נציגות לכל הצדדים במערכת יחסי העבודה. רשות זו תפעל במשותף לקביעת מדיניות לאומית בתחומי ההכשרה המקצועית וההשמה, תוך יצירת כלים יישומיים להגשמתה. שיתוף כל הצדדים ברשות יבטיח לדעת מחברי המסמך את הזיקה בין ההכשרה המקצועית לבין צורכי המשק והתעשייה.
בתחום החברתי מציעה האגודה לבטל את הקיצוץ בקצבאות הזקנה והפגיעה באוכלוסיית הקשישים, בנימוק שקבוצה זו איננה יכולה לצאת לשוק העבודה. כן מוצע להגיע להסכם קיבוצי, או חקיקת חוק, בנושא פנסיית חובה, לקבוע מס הכנסה שלילי ולהקטין הדרגתית את תשלומי הביטוח הלאומי ומס בריאות לרמות השכר הנמוכות. עוד ממליצה האגודה לגבש תוכנית חירום לאומית למאבק בעוני, כולל חקיקת "חוק העוני" בדומה למהלך שנקטו בארה"ב בשנות ה-60' הממשלים של קנדי וג'ונסון בארה"ב, ולאכוף אכיפה מוגברת בנושא שכר מינימום. כן ממליצה האגודה לתת תמריצים להעסקת מובטלים ואוכלוסיות מיוחדות ולטפל טיפול מיוחד במובטלים כרוניים ומבוגרים.
בתחום השביתות בשירותים החיוניים מציעה האגודה, כי הצדדים ליחסי עבודה יגיעו להסכמה על כללי משחק חדשים בתחום סכסוכי העבודה. הדבר יושג ע"י מיסוד מנגנוני גישור ופישור חדשניים והגבלה על שביתות בשירותים חיוניים, מבלי לפגוע בזכות השביתה של העובדים, שנמנית על זכויות היסוד במשפט העבודה.
מנסחי המסמך מציעים, בין היתר, כי הצדדים יגיעו להגדרה מדוייקת של העילות הלגיטימיות לפרוץ שביתה, תוך יצירת הסכמה על הארכת תקופת הצינון. כן מוצע להקים מנגנוני גישור ופישור חדשים, שיאפשרו לצדדים מיצוי טוב יותר של תקופת הצינון ליישוב סכסוך העבודה. המלצה נוספת היא להגיע להסכמה על הפעלת מינימום שירותים חיוניים בתקופת שביתות וזאת על-מנת שלא לשתק את המדינה והמשק בזמן שביתות ולמזעור נזקי השביתות.
חיים קמיניץ הסביר את חשיבות התוכנית ואמר, כי למרות שהמשק הישראלי נחלץ מהסכנה של משבר פיננסי וחזר בשנת 2004 למסלול של צמיחה, נותרו על כנם כמה מהמאפיינים השליליים של המשק. בין המאפיינים הללו שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה האזרחי, שיעור אבטלה גבוה וגידול במימדי העוני. לדבריו, הצמיחה בשיעורים הנוכחיים של 3.5% ואפילו 4.5%, לא מהווה ערובה לצמצום הפערים החברתיים ולהפחתת האבטלה, בוודאי לא לרמות שאיפיינו את השנים 94'-95'. לכן הפתרון הוא בהשגת צמיחה בקצב של 7%-8%, שהיא בהחלט בטווח הפוטנציאל של המשק.
קמיניץ הוסיף ואמר: "לכל הצדדים למערכת יחסי העבודה יש אינטרס ברור בייצוב המשק ובהבטחת צמיחה בת-קיימא. אולם, כדי לממש מטרות אלה יש הכרח ביצירת מסגרת של הידברות בין כל הגורמים שתביא להסכמה על יעדים מקרו-כלכליים ומקרו-חברתיים ארוכי-טווח. יש הכרח בפריצת דרך תודעתית ומעבר מדו-שיח של חרשים למשטר חדש של מו"מ תלת-צדדי, תוך גילוי כבוד הדדי, פתיחות והבנה לאינטרסים של הצד השני.
ישראל איננה צריכה להמציא את הגלגל, אלא רק לשאוב רעיונות ממדינות שונות הדומות לה בגודלן ובהרכב אוכלוסייתן, שם יישמו תוכניות שונות לצמיחה כלכלית ושקט תעשייתי. הדוגמאות הבולטות הן הולנד ואירלנד, שם פועל לאורך זמן משטר הידברות ממוסד, שהוא אבן היסוד לצמיחה מתמשכת ולהגברת כושר התחרות של המשקים הלאומיים. ביסוד ההסכמים שנחתמו במדינות אלה עומדת הסכמה משולשת על ריסון שכר, צמצום שעות עבודה, הקטנת נטל המס וההיטלים הסוציאליים, והכל תוך מאמץ מרוכז ומוגבר ליצירת מקומות עבודה".
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
