מחזות חיים נכתבים ונחקקים בתודעה האנושית ובדפי ההיסטוריה מאז ומעולם ומדי יום ביומו, וכך כולנו זוכים להיות עדים להם. במחזה חייו של שאול המלך בחר המחזאי להמיתו כשהוא נופל על חרבו, משום שנערו מסרב לבקשתו להורגו.
איש לא מצא טעם לחקור ולהראות לנו את צפונותיו הנפשיות של נערו של שאול, בוודאי לא את קולה של חרבו החדה והמדממת ואת תחושותיה כשחדרה בבשרו ופלחה את ליבו.
במחזה חייו של יצחק רבין בחר המחזאי באחד "הריקים והפוחזים" והטיל עליו את המשימה להרוג את המנהיג, והנה כל כמה שנים קם לו מחדש "שליח שטן" אחר ומנסה לבלבל בין גיבורי מחזה ולהשמיע לנו דווקא את קולו של הריק הפוחז, שלמעשה סיים את תפקידו במחזה, ונועד לשכחת עולם.
שאול מוצא את מותו כאשר מלכותו ממצה את עצמה ואין לדרכו ולפעלו כל נתיב לפרוץ אליו ולהתקדם. רבין מוצא את מותו כאשר גולת פועלו, תהליך אוסלו, מגיעה למעשה למבוי סתום, ואינה יכולה לנוע יותר, גם משום שהתרחשה טרם זמנה, בטרם הבשילו התנאים ההכרחיים.
שאול ייזכר לעד, כמי שניסה להבין את רצון האל ולחברו לרצון העם, חיבור שהוא בלתי אפשרי, ולכן כשל. יצחק ייזכר לעד, כמי שניסה להוליך את העמים ואת ההיסטוריה, עפ"י הגיונו האנליטי, בלי לראות "שרוח האל" סרה ממנו, בלי להבין שלעמים היגיון רגשי ולהיסטוריה הגיונות משלה...
לנערו האוהב של שאול, ובוודאי לחרבו, בעת ההיא, חשיבות מדרגה חמישית אם בכלל, ולכן אין מי שטורח ומטריח לדבר בהם. והנה כאן לפנינו בעת הזאת, חוזר ומנסה כל פרק זמן איזה שכתבן, באמצעות במה פרסומית, שמניעיה נסתרים ממני, להשמיע לנו את קולו של מי שהמחזאי גזר עליו שכחה.
נדמה שזה כמעט גובל בחטא לשחת לשווא דפים נפלאים של עיתון נחשב במעשי אונן חוזרים של תאור קולות מהאוב, של מי שסיים לנצח את תפקידו המשני במחזה.
לכן איני קורא ולא אקרא שום שורה שתכתב על האיש, שלו מוות היה נגזר עליו, איש כבר לא היה מתעסק בו עוד. בכלל לא מעניין אותי מה עולה בגורלו, ומה הוא שואף לעשות בזרעו.
מבחינה רגשית, בעיני הוא בן מוות, בן בלייעל שראוי לו שירקב עד יומו האחרון בכלא, והעובדה, שבניגוד לאחרים שחושבים ומדברים, הוא קם ועשה מעשה, אינה משנה כהוא זה.
בכל יום ויום קמים בני עוולה חדשים, ועושים מעשים שמשנים היסטוריות אנושיות, רוצחים, אונסים, גוזלים ורומסים. אחדים נתפסים ונכלאים אחרים מהלכים בינינו חופשיים.
אמצעי התקשורת נהנים מדי פעם להשמיע לנו את קולם. זה אולי מקדם את מכירות העיתון, או את העיתונאי, אך זה מיותר לחלוטין ועפ"י רוב עושה עוול וגורם כאב חדש ומיותר לקרבנות.
אף שכתבן לא יפתיע אותי כשישמיע לי את קולו האנושי של בן בליעל. כי רק בני אנוש יכולים להיות גם בני בליעל! ובכל בן בליעל מתגלה הצד האנושי, כאשר הוא מוכנס מאחרי סורג ובריח, בעיקר כאשר הוא ממהר וחובש כיפה לראשו.
אשר על כן, אני חוזר ודורש מעורכי העיתון זה, אל תלעיטוני ואל תשמיעוני עוד קולותיהם של דברי שיח מיותר עם בני בליעל בכלל, ובן הבליעל הזה בפרט. בתודה מראש.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
