עד מתי?

בעבר שהייתי ילדה קטנה חינכו אותי תמיד להסתפק במועט והנחילו בי הוריי עקרונות וערכים שעד היום אני מתקשה לוותר עליהם.

ההשוואה שאני עושה היום היא בן אדם שחי למען השרשת הערכים שלו בחברה, אני חייבת לציין אדם שהוא נכחד במציאות של המודרניזציה, לבין אדם שעומד על צירו ודואג לעושרו יוקרתו ומחשיב את חשיבות עצמו יותר מחשיבות הכלל.

כחיילת משוחררת אני חייבת לספר שהקונפליקט בין הרצון שלי לבין רצון הכלל בולט בתקופה הזו שאתה צריך לבחור את הדרך.
רוב חבריי בני גילי בוחרים בדרך שבה הם מבטיחים את העושר שלהם ולא הסיפוק האישי ואני לעומת זאת כל יום קוראת ושומעת כותרות מהדהדות בתוכי שמדליקות לי נורה אדומה עד מתי נוכל להמשיך במצב הזה?

בעבר אנשים חיו כדי להעביר מסרים חברתיים לשנות להוביל.
היום אנחנו כולנו נותנים לתעשיית הטכנולוגיה לעצב ולנהל את חיינו.

זה מתחיל מילד קטן שמשוטט באינטרנט וממשיך לאדם שתהילתו היא לעבוד בחברת היי-טק. רובנו שקועים במצג המחשב ושכחנו מהי מהפיכה חברתית.

שכחנו מה זה לחיות בשביל הדורות הבאים.

לפסגת הפיתוח הטכנולוגי הגענו רק נותר למצוא תרופות למחלות כרוניות. אך הקפאנו את הפיתוח החברתי.

אם לא שמתם לב המשכורות של אנשי החינוך והרווחה הולכות ופוחתות, האלימות החברתית הולכת וגוברת, התקשורת מצליחה לעצב את דעת הכלל בלי שהאינדוידואל יבחין בין טוב לרע.

אנחנו מובילים את עצמנו לעולם מקולקל שבו הטכנולוגיה תהייה מוטיב מרכזי בחיינו שכבר לא נצליח להבחין מי הם האנשים שמנהלים מדינות, מנהלים צעדים פוליטיים, מייצגים אותנו ומובילים את הילדים שלנו לאורך כל הדרך גם בקרב.
כבר הפסקנו להבחין בין הטפל לחשוב.

אנחנו נותנים לסיסמאות פוליטיות להשתלט על כותרות בעיתונים ולא לתופעות, מחקרים, בעיות, וקונפליטים.

מתי בפעם האחרונה ראיתם כותרת שמספרת על מערכת החינוך בישראל? בעצם לא מזמן שנרצחה ילדה. האם הרצח צריך להביא את הכותרת?

אני חיילת משוחררת מפוחדת מאוד מגורל המדינה שלנו.

לא בגלל הכור האטומי באירן ולא בגלל התוחלת של המגזר הערבי שהולכת וגדלה אלא בגלל שאנחנו שוכחים בשביל מה אנחנו כאן מה המהות של הקיום שלנו כאן.

המציאות היא לא רק תל אביב, לא רק טלנובלות ובלוגים באינטרנט המציאות היא מה שמתרחש כאן מתחת לאפינו פריפריה, בתי ספר, אלימות, חינוך (אני חייבת להודיע שלא רק בית ספר הוא חינוך גם הורים ותקשורת בעידן הנוכחי צריכים לקחת אחריות על נושא זה) ואנחנו משתדלים להבליג.
שכחנו מהי דמוקרטיה, חינוך ורווחה ומה חשיבותם.

אני ממליצה לכל אחד מכם שקרא: מה אתם יכולים לעשות כדי שנוכל לחיות בחברה של נתינה וקבלה.