פפו הג'ירף הלך לביתו כשהוא מצוברח. הוא כבר התרגל לכינויים שכינו אותו, אך עלבון כזה לא יכול היה לשאת. כשהגיע בבוקר לבית הספר, שרו הילדים: "פפו פספוסון, נמוך מעכברון, הסתכלו עליו, תינוק יונק חלב, לא מועיל לאיש, קטן מעכביש." בלי שרצה עלו המילים בראשו, ודמעות זלגו מעיניו. פפו עבר את השביל המוביל לביתו והמשיך ללכת. כשהתרחק מביתו ראה צפרדעים מקפצות לקראתו, מקרקרות ומבקשות: "ג'ירף, התוכל להוריד לנו את העפיפון מהעץ?" פפו הרים את ראשו, תפס בפיו את קצה העפיפון והחזירו לצפרדעים. "תודה!" קרקרו הצפרדעים בשמחה.
פפו המשיך בדרכו ופתאום שמע ציוץ חלש של גוזל קטן שנפל מתוך קן הגוזלים שהיה על העץ שמעליו. "עזור לי בבקשה!" צייץ הגוזל, "כנפיי חלשות ואני לא יכול לעוף בחזרה לקן שלי." פפו הרכין את ראשו לעברו, והגוזל קפץ ועלה עליו. הג'ירף זקף ראשו, שהגיע עד הקן, והגוזל קיפץ לתוכו. "תודה!" צייצו באוזניו הגוזלים. כשהמשיך בדרכו, הרגיש פחות עצוב. ממרחק הבחין בנחל שבעֶבְרוֹ המרוחק הייתה משפחת עכברים. כשהתקרב, פנה אליו אבא עכברון: "ג'ירף, עזור לנו, כבר זמן רב אנו מנסים לחצות את הנחל, אך הוא עמוק מדי." הרכין פפו צווארו, יצר גשר, ועליו עברו העכברים. "תודה!" הם צייצו. פפו רצה לשוב לביתו כששמע את אמו קוראת לו. הוא שב לביתו ושאל: "איך מצאת אותי?"
השיבה אמו: "כיוון שלא שבת הביתה יצאתי לחפש אותך. בדרך פגשתי צפרדעים שסיפרו שג'ירף ענק עזר להם להוריד עפיפון מהעץ. אחריהם שמעתי גוזלים מספרים איך ג'ירף עזר לאחיהם להגיע לקן. ועכשיו, הבטתי בבני וראיתי איך הוא מושיט את צווארו ועוזר לעכברונים. יצאתי לחפש בן קטן ומצאתי בן גדול!"
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
