"ואומר לך בדמייך חיי", יחזקאל ט"ז, ו

זו אני שם בשמלה השחורה
וכתמי הדם מכסים את פני.
מבעד לקרעי הבד מבצבצים פצעים טריים
ואברי גופי המוצנעים
שורפים, שורפים
חבורת הגברים הצוהלים במדי האס.אס
שלפני רגע בחשה בתוך גופי
שמחה במיוחד לראות את סבלי
והקצין הגבוה, הבלונדיני, קורץ לי
"זה התיקון שלך. תסבלי ותשתקי".

כשאני ניעורה אל ריחה המתקתק של פריחת האיזדרכת
אל העצב העמוק של סבתי
אל החצר הפורחת
בארץ ישראל שלי
מכה בי הבנה חדשה, מצמררת
של אחריות, של סבל, של עוצמה
של תפקיד,
של תיקון קולקטיבי של אחים סובלים, אחים מיואשים,
ובלבי מהדהדות מילותיו של יחזקאל הנביא:
"ונאמר ואעבור עליך
ואראך מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמייך חיי
ואומר לך בדמייך חיי".