(לפני כשישים וחמישה מיליוני שנים, בסוף תקופת ה"סֶנוֹן", לפי הגאולוגים, התחילו לעלות - בקימוּט אַדִּיר - מֵהַשׁכָבות שֶׁבּקַרקָעִית אוקיָנוּס "תֵּטִיס" - רצוּעוֹת הָרים, כּמו האַלפּים, הקַרפָּטים, הרי הקַוְקָז, הרי צפון-אפריקה והמזרח-התיכון. לאחר "המַהְפֵּכָה הָאַלְפִּינִית" הזאת, שנמשכה כּמה מיליוני שנים, - נשאר "הַיָּם הַתִּיכוֹן" כּשָׂריד מהאוקינוס הזה, כשהוא מוקף ברצועות הרים אלה, שיצרו - בּערך - את הגאוגרפיה האזורית המוכּרת שלנו, כּולל את ארץ-ישראל, שקודם-לכן היא לא הייתה קיימת ע"פ היבֶּשֶׁת, פרָט להרי הגְרָנִיט הקדוּמים של אֵילת ודרום סינַי, שהיו בּחֶלקו הצפוני של "הָאִי הָעַרְבִי-נוּבִּי", שֶׁבָּלַט מֵעל-פּניּ הָאוּקיָנוּס "תֵּטִיס").
הִתְנַשְּׂאוּת הֶהָרִים
כְּבָר אֵינָהּ זָרָה לִי,
הֵן תֵּדְעִוּ:
הָיִיתִי יַחַד עִמָּם
בַּהִתְעַלּוּת אֶל סַף הַיַּבָּשָׁה
שֶׁל קַרְקָעִית הַיָּם;
נִגְרַפְתִּי יַחַד אִתָּם
בִּזְרִימַת קַרְחוֹנִים שֶׁגָּלְשׁוּ לְאִטָּם,
וְרָשְׁמוּ עַל פָּנַי סִימָנִים שֶׁל בְּלִיָּה,
כָּעֲרוּצִים שֶׁל נַחַל נוֹשָׁן,
וְהוֹתִירוּ עַל גּוּפִי צִבּוּרֵי אֲבָנִים
- מַצֵּבוֹת לְזִכְרָם הַלָּבָן.
הֵן תֵּדְעוּ:
מַמָּשׁ כָּמוֹנִי הַר וְיָם
מְשַׁנִּים חֲלִיפוֹת
אֶת פְּנֵיהֶם וּמְקוֹמָם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
