תמונת ילדות שלי: ביום הזיכרון. צפירה. שלושה טקסים בזה אחר זה: ביד לבנים, בבית הספר,ובחלקה הצבאית בבית העלמין. הייתי ילדה. אני זוכרת רק את הסיפורים המעורפלים עליו, אבל זוכרת היטב את המצבה שלו. זוכרת את עצמי עומדת נפעמת מול מצבת האבן הפשוטה, שעליה נחקק שמו של דודי. שלום כהן. או איך שכינו אותו וקראו לו כולם - שלומי. אותו לא הכרתי, שנהרג בעת שירותו הצבאי. באתר ההנצחה היה כתוב שלום בן יצחק (הכהן) ושמחה. נולד באב תרצ"ט (אוגוסט 1939) בעיר תרורנת שבמרוקו. לפני שהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 למד בבית-ספר צרפתי וגם ב"ישיבה". היה בנאי מוסמך. גויס לצה"ל בפברואר 1960 ונפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בתשרי תשכ"ב (4.10.1961). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקריית גת.הוא היה רק בן 22. חייל בחיל לוגיסטיקה.