העדר מלא כבשים שפויים,
זה לא מובן מאליו.
הוא הולך אחרי עתודים לא צפויים
ולא יוצא מכליו.
העתוד מטורף, הוא עולה בצוקים,
אם אין שם מרעה - יש גבהים!
הכבשים הרעבים עולים ושותקים
כי כך בראם אלוהים.
העתוד משתולל, מדלג על תהומות
מתענג על גבורות לראווה,
כבשה צולעה מדלגת עד מות
לגלות לעתודה אהבה.
העתוד מסתמם, הוא שיכור יוהרה,
הולך בהרים סחור סחור,
והעדר שפוי ברובו, בלי מורא
אחריו בלי הבט לאחור.
זה סיפור נושן, עדרים מספרים
אותו בלילות בהרים,
וכל עתודי העולם ערים
ושומעים מן המסתרים....
