אסופי ארצי

הָגָר הִשְׁלִיכָה אֶת יַלְדָּהּ

רַק פַּעַם אַחַת

תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים

תּוֹעָה בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶבַע.

אַרְצִי,

מִיּוֹם שֶׁהִכַּרְתִּי

חַמּוּקֵי נוֹפֶיהָ

בּוֹהָה לָה מִנֶּגֶד

הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת

מִגּוּמוֹת שִׁיחִים רוֹעֲדִים

לְתוֹכָם מַשְׁלִיכָה כָּל אֲסוּפֶיהָ

פַּעַם אַחַר פַּעַם

מְאֻבָּקֵי דֶּרֶך מָוֶת

עַל הָאַיִן

מַמְתִּינִים מְרֻמִּים לַמַּלְאָך

שֶׁיִּגַּהּ בְּעֵינֵיהֶם

שֶׁיִּשַׁק לְשִׁפְתּוֹתֵיהֶם

מִפִּי חֵמַת מַיִם חַיִּים.

הַמַּלְאָך יָשֵׁן בַּעֲלִיּוֹתָיו

שֶׁקֵּרָה לוֹ בַּמְּרוֹמִים

קָם כָּל בֹּקֶר כְּלָבִיא

מִתְנַשֵּׁא כַּאֲרִי

וְלא יַעֲלֶה עֲדֵי-עֶרֶב

עַל מִשְׁכָּבוֹ

עַד יאכַל טֶרֶף

כָּל אֲסוּפֵי אַרְצִי

הַמַּמְתִּינִים לוֹ מְרֻמִּים

וְדַם נְעוּרֵיהֶם יִשְׁתֶּה.