לָךְ אַרְצֵנוּ עֶרֶשׂ מוֹלַדְתֵּנוּ,
לָךְ אַדְמָתֵנוּ הַטְּבוּעָה עָמֹק בְּדָמֵנוּ.
הֵן אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת עָבַרְנוּ
וְאֶת עַצְמָאוּתֵנוּ בְּדָם רָכַשְׁנוּ.
לוּלֵא לָחַמְנוּ בְּעֹז וּבִגְבוּרָה,
כִּי אֲזַי נִשְׁפָּךְ דַּמֵּנוּ בְּתוּגָה.
עוֹלָלִים וְנַעֲרִים, לָחֲמוּ לְמַעֲנֵךְ,
נָשִׁים וּזְקֵנִים שִׁלְּמוּ עֲבוּרֵךְ.
לָכֵן אָנוּ שָׁרִים וּמְהַלְּלִים,
לָךְ הַיָּפָה וְהַנָּאוָה בְּמִדַּיְּנוֹת.
כִּי מִי יִדְמֶה לָךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת
וּמִי יִשְׁתַּוֶּה לָךְ בְּכֹל הָאֲרָצוֹת.
עָל כֵּן אַרְצִי, קַבְּלִי נָא אֶת שִׁירָתִי זוֹ,
אָשֵׁר לָךְ מֻגֶּשֶׁת הִיא וְלָךְ מֻקְדֶּשֶׁת.
שִׁירָהּ רְווּיָה בְּדָם בַּחוּרֵינוּ,
שֶׁדָּמָם טֶרֶם יָבַשׁ בִּקְבָרֵינוּ.
קַבְּלִי נָא אֶת דָּמֵנוּ הַנִּשְׁפָּךְ כְּקָרְבָּן
וּרְאִי בּוֹ אוֹת וְסִימָן לַשְּׁבוּעָה כְּנֶגֶד הַחֻרְבָּן.
הֵן עָלַיִךְ אַרְצִי נָדַרְנוּ לִשְׁמֹר
וְאוֹתָךְ וְרַק אוֹתָךְ לִנְצֹר.
