ינשוף אחד ושני תרנגולים

גם הלילה בטרם ייעור העולם

עלה האדון תרנגול על סולם

לקרא "קוקוריקו, הבוקר הגיע"!

וכל הפרחים הסגורים נפתחו,

עיני ציפורים בקינן נפקחו,

והשמש עלתה לרקיע.



ואדון תרנגול היה מהלך

כגבר נפוח-חזה המולך

על הארץ ועל השמים.

כרבולת ראשו להטה בחוצות,

זנבו ססגוני והדור בנוצות,

הכל השתחוו לו אפיים.



אבל תרנגול בחור עוד, אחד,

לא כרע על כרעיו, לא נרתע, לא פחד

למרוד בזקן הנפוח.

בלילה הבא הוא הקדים לקום

וקרא קוקוריקו לכל היקום

לפני שהלילה יפוח!



הייתה מהומה, העולם הסתחרר,

חציו מנמנם וחציו מתעורר,

והשחר גמגם מהפציע.

והתרנגול הנבגד על גחון

קרא קוקוריקו בזמן הנכון,

אי הסדר גבר והרקיע.



בעיניו של ינשוף אחזה מבוכה

אחת עצומה, שנייה פקוחה,

"אבוי מה קורא בין השניים!

כאשר הצעיר ממהר ומולך

לפני שזקן הדור הולך

הלילה נגמר פעמיים"!



פרש כנפיו ונשף נשיפה

והזעיק בחוכמה אספה דחופה

לדון, להשלים, להרגיע.

פסק לצעיר, "המלוכה היא חזון

למועד, האובד בגלל חיפזון,

חטאת! תורך לא הגיע".



שמט הצעיר כרבולתו חפוי ראש,

אבל הינשוף הוסיף לדרוש

גם מן הזקן דין ויושר,

"קרא עוד לילה אחד, בכבוד, ברמה,

הדור הצעיר מחכה לבמה,

פנה מקומך באושר".



קרקר הזקן לינשוף "מאשר,

אבל לפני כן אולי נפשר,

איך? אני אמשיך לקרוא קוקו,

ןאתן גם כבוד לדור הצעיר

אני חצי אעיר והוא חצי יעיר

אחרי קוקו שלי יקרא ריקו"!



סמרו שתי נוצות על גבות הינשוף

" יפרוש נא כבודו בזנב זקוף,

קבל את הדין כגבר.

לכל בראשית מחכה אחרית,

מגיעה לך כבר שינת שחרית

עשית מעל ומעבר"!



אז זקף הבחור כרבולתו וניגש

לזקן הנכנע ואמר לו נרגש

"מחר נקרא קוקו ביחד".

נשרה דמעה מעיני הזקן,

כרבולת שלו רעדה כן, כן, כן,

"עלה לסולם אל פחד"!



עמדו השניים מול האספה,

חובקים זה את זה בשעה היפה,

והכל מחאו כנפיים.

חזר הינשוף לעץ ואמר

הבלבול בין הלילה ליום נגמר

והגיף על עיניו עפעפיים!

03.11.2018