כַּלְבֵּי הַכְּפָר אֵינָם נוֹבְחִים עָלָיו.
הַלֹּא רַךְ צַעַד הוּא הֵלֶךְ הַלֵּיל,
שְׂמִיכָה לִכְתֵפָיו, קְרָעִים בִּנְעֲלָיו,
וְלֵחַת עֲרָפֶל אֶת זְקָנוֹ תְּמַלֵּא.
וּבְשַׂקּוֹ אֶבֶן,
וּדְיוֹ עֲבֵשָׁה
וּפַת יְבֵשָׁה.
אַט אַט מוֹתְחִים הִנָּם בַּשַּׁלְשֶׁלֶת.
חַלֹּון פֻּנְדָּק מַגִּיר לוֹ חֹשֶׁךְ עַז,
צֵל גִּבְעָה מַעֲטֶה לוֹ כְּסוּת שֶׁל שֶׁקֶט,
וּפִהוּק כְּלָבִים נִרְדַּם כְּמוֹ אָז.
וּבְכִיסוֹ אֶבֶן,
מְגִלָּה נוֹשָׁנָה,
וְעָלֶה שׁוֹשַׁנָּה.
לֹעוֹת נָעִים, מַצְהִיב מְאוֹד הָרִיר.
חֲלוֹם רַע יָסִיט וִילוֹן שָׁחֹר ,
וְהוּא הוֹלֵךְ בַּלָּאט , נָקוּעַ שְׁרִיר .
הָלוּם בָּרַעַם דּוֹלֵף עָנָן עָכוֹר
וּלְבָבוֹ אֶבֶן,
וְעֶצֶב קְבוּרָה,
וְאֶבֶן שׁבוּרָה.