הכותב שיר חושף את עצמו,
ליבו נחשף וגם נשמתו,
הוא מציג את עצמו במערומיו
ומרשה לכל קורא לנבור בקרביו.
המילים הינן כמו מכחול בידי אמן,
המנסה לצייר נוף המשתנה עם הזמן,
אהבות ואכזבות כמו בליל צבעים
קשה להקפיאן כפי שלא ניתן להקפיא צלילים.
ניתן ליהנות משירה כפי שנהנים מתמונה,
לראות את השיר כמסכת שלמה.
לנתח מילים ולרדת לעומקם של משפטים,
דינם לעיתים כפירוק ורד לעלים ופרחים.
האם למילות השיר יש משמעויות שונות?
והאם כוונתי לא נעלמה מעיני הבריות,
האם שירה כמוה כמבחן,
שיש להקדיש לו שכל וזמן?
מעטים האנשים המסוגלים להביע את עצמם,
אין בשפה די מילים לומר את אשר בליבם.
הכותבים שירה מביעים את האילמים,
אך כל אחד רואה בשיר דברים אחרים.
לשיר חייב להיות גוון וצבע, צליל ומנגינה,
וכמובן גם מסר בעל משמעות נעלה,
האורך לא קובע - קובעת ההנאה,
מעציב או מצחיק, אתה חוזר שוב להתחלה.
