שְׁעוֹן הַקִּיר בְּבֵיתָהּ הֶעָרוֹם הֵנִיעַ בְּחֵיקוֹ רַק דְּמָעוֹת בֹּּוֹכוֹֹת
נְהִימַת דְּמָעוֹת מֻרְעָבוֹת כְּבוּיָה בְּזִקְנַת הַבַּיִת
בָּאָה בִשְׁפָתַיִם סְדוּקוֹת אֶל הָאָבִיב
הַמִּתְעַקֵּשׁ לְטַפֵּס מִתּוֹךְ סִבְכֵי גָּדֶר הַצָּר עַל חַלּוֹנָהּ,
אָבִיב הַמְּבַקֵּשׁ לְסָרֵק בְּחִבָּה אֶת הַדֶּשֶׁא,
עָלָיו רָצוּ נְעוּרִים מְחַיְּכִים,
דֶּשֶׁא, שֶׁיָּדיִם אוֹהֲבוֹֹת תָּשׁ כּוֹחָן לְלַטְפוֹ,
דֶּשֶׁא דּוֹמֵעַ כּוֹאֵב נְעוּרִים כְּלוּאִים בַּזִּקְנָה הַנִּרְדֶּמֶת עַל הַסַּף
מְדַדָּה בְּמַבָּטָּהּ עַל קַבֵּי הַשִׁכְחָה,
שִׁכְחָה מִִכָּל מַה שֶׁהָיָה עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁעָטַף אֶת הַבַּיִת הַזֶּה
בְּתִשְׁעִים הַשָּׁנִים מֵאָז בָּאו לְכָאן לָרִאשׁוֹנָה
יַלְדּוּת, וּבַגְרוּת מְחַיְְכֶת בּוֹטַחַת
שֶׁנִּבְלְעָה בְּסֵפֶר תְּמוּנוֹת מְיֻתָּם הַחוֹבֵק אֶת הַקֵּץ
הַמַּמְתִּין כְּבָר עַל הַשַֹעַר שֶצִּבְעוֹ דָּהָה.
