זוטות ודברים פעוטים <br>

יותר מכל קשה לקרא לדברים בשמם.

מעולם לא היו הדברים בעיני אלוהים

כדברים בעיני האדם,

וגם מלאכים גם ישרי לב היו תוהים

למעלה - מה אמרו למטה, ולמטה - מה שמעו למעלה,

ורק הדברים לבדם נאמנו מאוד בכל מאודם

לשמם,

ואיך, אל נא נשאלה,

עלו וירדו הדברים בסולם

ובדרך יושרו כולם.

חידה.

לא נדע.



אך עתה נשתנה גורל הדברים

לא בין אדם לאלוהים אלא בין אדם לאדם.

'הן', משמע גם 'לאו', ו'לאו' תדיר כ'אולי',

'מחר' כ'היה לא יהיה במוקדם',

ו'אתמול' כסליל אגדות של בדאי,

גבעות כמישור, ומישור כהרים,

ו'אמת' חצויה, קצתה להונות

נחושה,

בלי בושה,

וייתרה לבא בחשאי על בהונות

כגנב בלילות להערים.



זה לא משל. לא גוזמה, לא סחריר.

זה מחסום ממולכד בין ערך מילון

לבין ערך עובר לסוחר במחיר,

זה שקיפות של שימשה מכוסה בווילון.



אמור 'צדק', מיד אמור גם של מי,

אמור 'יושר' - הוסף גם אם הוא סחיר,

אמור 'עם' - היאמן אם אמרת 'עמי',

היעכר - אם אמרת אחר.



זה קשה. אלון יישאר אלון

גם אם שבע תקרא לו קטלב או אלה,

אבל אם תדביק שם שי למעילה

פדית אותה מקלון,



זה קשה. כי פתאום כל מה שתאמר

יוצא כבר מלכתחילה מהקשר,

וחתום לא נחתם וסגור לא נסגר,

ומוסכם זה סיכום שלא מתאפשר.

ונורא מכל הוא כי אין משקר,

יש רק דברים שבוגדים בשמם,

ומה שתולש את הכל ועוקר

שוגג מעוון וזדון מאשמה -

הוא ספור של זוטות, של כשלים פעוטים

כמו רק לא לקרא לדברים הפשוטים

בשמם.