בלדה קטלנית

ידענו שנמות שאין לסגת
ידענו שכול יום הוא אחרון
ידענו שלא יִשָּׁאֵר פה זכר
אפילו לַגדולים בַּחלומות

אבל כל יום יצאנו אל הַפֶּרֶך
אבל יומיום חיפשנו הצדקה
ובלילות חזרנו וּבַסֵּתֶר
צָבַרְנוּ עוד שתיקה ועוד שתיקה

ידענו שהאהבה נִגְמֶרֶת
ואין מה לחכות אין לחכות
צריך לקום ולאהוב כל רגע
ולא להתחשב ולא לחשוב

אבל חלמנו שמחר יופיע
מִן יום חדש שלא היה כמותו
והוא יעיר אותנו ויודיע
שֶכול הדרכים פתוחות -

ידענו שאבוד - שלא טעינו
שאנו מוקפים שתיקת עולם
ולפעמים פערנו עוד את פִּינוּ
ולא יצאה לנו מילה -

ולפעמים חלפה עלינו שמש
ולפעמים הֵצִיץ בָּנוּ כוכב
ולא איכפת היה להם מִמֵּילָא
אם יש או אין לנו עוד תַּקָּנָה

אבל האהבה רָצְתָה לַשֶּׁמֶש
לַמים ולַחול ולָאוויר
והיא סֵרבה להיגמר בְּשקט
וּפוֹצְצָה אותנו מִבִּפְנִים

ואז פתאום היה ברור כָּאֵפֶר
שֶׁאֶת דרכֵי האהבה אין לחזות
ואז פתאום היה ברור לָנֶצַח
שלא יכולנו זה בלי זו -