אבי

בימים אלו של אמצע חודש מרס אני מוצא עצמי משוטט על פני אותו חודש בשנת 1961. אבי לראשונה התלונן בפני על כאבים מוזרים בחזה ובראש. את הביקור הראשון אצל הרופא הוא דחה, דחה ודחה. כאשר כבר החליט ללכת זה היה מאוחר. תוך תקופה קצרה מאוד הוא הלך מאתנו. ב-ח' באייר תשכ"א לפני 59 שנים נפרדתי מאבא, שבימים אלו אני מרבה לחשוב עליו. מרבה להרהר על הילדות של אבא שגידל אותי, אבא שלי שגדל בבית הילדים היתומים "דיסקין" בירושלים לאחר מות אביו ונטישה כואבת של אמו את ילדיה היתומים. אבא, שגדל בלי לדעת מהי אהבה בילדותו, כל חייו הבוגרים היו מלאי נתינת אהבה לכל הסובב אותו ובעיקר לילדיו. מאותה נתינה רחבת לב עוד הספיקו לזכות לקבל גם רעייתי ובתי - נכדתו האהובה.

אָבִי גָּדַל מִמַּחֲסוֹר יָתוֹם

וּמִמַּחֲסוֹרוֹ נָתַן לִי חַיִּים.

לְאָבִי שָׁכְחוּ לַעֲרוֹךְ טֶקֶס בַּר מִצְוָה

בְּבֵית הַיְּתוֹמִים דִּסְקִין

בִּירוּשָׁלַיִם

לִי אַבָּא עָרַךְ טֶקֶס בַּר מִצְוָה

בְּבֵית אָבוֹת לִזְקֵנִים עֲרִירִיִּים

בְּפֶתַח תִּקְוָה

בִּקֵּשׁ לְשָׁמְחָם בְּפִתְחֵי תִּקְוָה שֶׁנִּנְעֲלוּ בְּפָנָיו

בִּקֵּשׁ לָתֵת לִי אֹזֶן כְּרוּיָה לְמִי

שֶׁהַתִּקְוָה לֹא לִטְּפָה אֶת חַיָּיו.

אָבִי, מִסְּבִיבוֹ רְחוֹבוֹת דָּהֲרוּ בַּהֲמוּלָה צוֹרַחַת

נִדְּבוּ לֶאֱלוֹהִים מִשּׁוּלֵי פֵּרוּרֵי עוֹדֶף לֵאֶה

מִסְּבִיבוֹ רְחוֹבוֹת בָּנוּ צְרִיחִים

שֶׁפָּסְחוֹ עַל הַלְמוּת לְבָבוֹ הַדּוֹמֵעַ

שֶׁלּא בָּנָה בַּיִת לְעוֹלָמוֹ

אֲבָל בֵּית עוֹלָם מִהֵר לָקַחַת אוֹתוֹ אֵלָיו

לִפְנֵי יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים.