משטרת ישראל עיכבה לחקירה שני חשודים במעורבות בנסיבות שהביאו לאסון הכבד שהתרחש בקבר רשב"י במירון לפני שבוע וחצי. באסון, שאירע בהילולה בל"ג בעומר, נספו 45 בני אדם בדוחק שהצטבר בשביל לא חוקי.

ראשית לכל - כמעט כל עם ישראל משתתף באבל המשפחות ששכלו בן משפחה, וכל עם ישראל מאחל רפואה שלמה ומהירה לפצועים. עתה מתנהלים הליכים וויכוחים הן בשאלה מי האשם באסון והן במי הוא הראוי לחקור את האסון, להסיק מסקנות ולהצביע על האשמים, לכאורה, עד שבית משפט יחליט אם ומי האשמים.

אני האתיאיסט רוחש כבוד לרבנים ורוחש כבוד רב במיוחד לציבור, שדבר הרב חשוב לו. אני מכבד ציבור, שמייחל לשמוע את דברי הרבנים בסוגיות חיים משמעותיות, בהן הוא מתלבט. אני רוחש את מלוא הכבוד לעולמם הרוחני של רבנים, הגם שאני חלוק על תפיסת חייהם הדתית, ואף כופר בציוני דרך מאוד משמעותיים בחיי האדם המאמין.

להתפרעויות סביב הר-הבית יש מקורות רבים. אפשר ללכת אחורה עד ההחלטה האומללה של משה דיין, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, להחזיר את המפתחות לווקף ולהתנער למעשה מריבונות ישראלית על ההר. אפשר להצביע על עשרות המקרים בהם ממשלות ישראל לדורותיהן ישבו בחיבוק ידיים, בעוד הווקף ואחרים עושים בהר כראות עיניהם, תוך רמיסה גסה של החוק. אפשר לדבר על פסיקתו העקבית של בג"ץ, ששוכח את חופש הפולחן היהודי כאשר מדובר בתפילה בהר-הבית.

כל המילים הבנאליות חסרות-השחר והפשר על אסון מירון נאמרו כבר והן חסרות ערך כי אינן עוסקות בעיקר ואינן מנסות לשנות מן היסוד את הסיבות והנסיבות שהביאו לאסון. על חלק מתת-רמה זו, עומד ד"ר רון בריימן בטורו: "חקירה חשובה, תקשורת עלובה".¹