בימים אלו, כשאנחנו קוראים את ממצאי הרמטכ"ל על התרחשויות בסיירת "אגוז", אני חוזר לשיר
שכתבתי בעקבות אירוע כואב, שפקד משפחה של חייל ששרת בסיירת.
נְעוּרָיו חָלְמוּ עַל סַיֶּרֶת אֱגוֹז
וְאֶת אִמּוֹ שָׁלְחוּ לְסַיֶּרֶת אִיּוֹב
שֶׁבִּתְּרָה אֶת לֵילוֹתֶיהָ לִבְתָרִים דְּמוּעִים.
הוּא נָשָׁא אֵשׁ וְעֵצִים
שֶׁעָמְסָה אַרְצִי עַל כְּתֵפָיו
וְלא שָׁאַל אַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה.
מִנְּקִיקֵי רָקִיעַ רְחוֹקִים
עָרוֹם מֵחַיִּים שָׁאֲלוּ
סִיּוּטֵי-שְׁכוֹל-לֵילוֹתֶיהָ שֶׁל אֵם
מַדּוּעַ שָׁלְחָה אַרְצָהּ אֶת יָדָהּ
לָקַחַת מַאֲכֶלֶת לִשְׁחוֹט אֶת בְּנָהּ
מַדּוּעַ לֹא בָּא מַלְאָך מִן-הַשָּׁמַיִם
וּפָקַד עַל אַרְצוֹ -
אַל תִּשְׁלְחִי יָדֵךְ אֶל הַנַּעַר
וְאַל תַּעֲשִׁי לוֹ מְאוּמָה -
לֹא לַנַּעַר יִשְׁמָעֵאל
וְלֹא לַנַּעַר יִצְחָק.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
