אַחֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה כָָּאַב לְכִסּוּפַי לִפְגֹּשׁ
בַּתּוֹהוּ הַדּוֹמֵם בַּמַּחֲלָקָה הַסִּעוּדִית אֶת שׁוּלָה הַמַּדְרִיכָה,
יָפְיָהּ שֶׁל הַמַּדְרִיכָה מִיְּמֵי עֲלוּמַי
נָס מִשּוּלָה הַמְּעֻכְבֶּרֶת בְּמִטָּתָהּ
נִמְלָט מִשּוּלָה העֲטָלֵפִית הַבּוֹהָה בַּתִּקְרָה
וְרוֹעֵד מֵהַכְּפוֹר לַעֲיֵפָה הַמִּתְפַּלֵּשׁ הָעֶרֶב
בְּחַדְרָהּ הַדָּמוּעַ וְהַסַּהֲרוּרִי.
אֶת פָּנַי בַּמַּחֲלָקָה הַסִּעוּדִית
קִדְּמָה הָאֲפֵלה הַבּוֹעֶרֶת בְּחַדְרָהּ
שֶׁשָּרְפָה אֶת כָּל כּוֹכְבֵי נָגְהָהּ,
וַאֲנִי מְבַכֶּה כָּל נֹגָהּ שֶׁחִבֵּק אֶת עֲלוּמַי
וְעַתָּה חָרוּךְ בְּתַלְמֵי-פָּנֶיהָ שֶׁנֶּחְרְשׁוּ וּבְעֵינֶיהָ הַכְּבוּיוֹת.
כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵחַדְרָהּ שֶׁל שׁוּלָה הַמַּדְרִיכָה
חַשְׁתִּי שֶׁכַּפּוֹת רַגְלַי יְחֵפוֹת מְהַלְּכוֹת בַּשָּׁדֶה
כּוֹאֲבוֹת מִמִּמְשַׁק חַרְבוֹנִים וְסִרְפָּד,
אֲנִי מְמָאֵן לְהַאֲמִין
שֶׁרַעֲמוֹת הַדָּגָן בִּשְׁדוֹת-עֲלוּמַי הִלְבִּינוּ וְיָבְשׁוּ
וּכְבָר לֹא אֶפְגֹּשׁ
יָרוֹק מְלַבְלֵב עַל שְׁדוֹת-פָּנֶיהָ שֶׁל שׁוּלָה הַמַּדְרִיכָה.
