ביום שאחרי,
על ספסל בכיכר,
את תשבי כמו אישה
נאהבת,
וצייר מן הרחוב
ישרטט דיוקנך,
קו אל קו יציירך
במסגרת,
ומשורר מזדקן
בפנייך יקרא
שירי אהבה נושנה,
וכל נגני העולם
לכבודך,
לכל אות יעדו מנגינה,
ואני
אז אחוג מסביבך
בהמיה,
בכנפיי הלאות מדרך,
ומשב רוח חדש
יתרפק על פניי,
על ספסל בכיכר
הרוגשת.
