מי יתנני להיחרד בפני אלוקי באמת,
כהחרדי אז במחנה,
עודני בין בני עמי עומד
עוטה בעב הענן
ובקול השופר.
ובעשן ההר.
עצמי בטל בפני עצמותו,
ובפני קולו פורץ
וחודר כהולם
ומרעיד כל נימת גופי,
ושורף כאש, מקבץ נשימתי לצרור
ואני בין מאודי להמשיך לבין פחדי לעצור
חרד בפני אלוקי באמת.
