רזנציה על השיר "מסובים" של אסתר קמרון

שירתה של המשוררת אסתר קמרון מתייחדת בהיותה שירה המתיימרת לתקן עולם. פילוסופית בחלק משיריה. שירת חזון ותקווה לימים יפים יותר בעולם כבכלל ובארצנו בפרט. ספרה האחרון ממנו נלקחו השירים לסקירה נקרא "שאלתי ובקשתי - שירים לימים ככפורים" עם "אושפיזין לחנכה ו"סדק הצלה" (סיפרי בצרון הוצאת ראובן מס ירושלים).

אפשר להתרשם שכבר כותרת הספר מלמדת על תוכנו ומהותו - מה הן שאלותיה? ומה הן בקשותיה?

ספר השירים מחולק למקבצי שירים. כל מקבץ בנושא משותף תחת כותרת מסוימת, כמו למשל "שירי ארץ ישראל דהשתא", "חגגנו חגים", שירים תחת הכותרת "בוערת" או "נעלה וכן "מינידרמה" שכתבה בשם "אושפזין לחנוכה" ו"סדק הצלה".

בחרתי שיר אופייני לשירתה מהמקבצים השונים, מתוך השער השלישי בשם "חגגנו חגים". השיר מסובים:

מְסֻבִּים

וַהֲלֹא
הַדַּעַת נוֹתֶנֶת
שֶׁבְּאֵיזֶה מָקוֹם, בַּנִּסְתָּר
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא
וְרַבִּי טִרְפוֹן
מְסֻבִּים עֲדַיִן
עִם אֲחֵרִים שֶׁהִצְטָרְפוּ
בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת
וּמְסַפְּרִים
בִּיצִיאַת מִצְרַיִם
שֶׁהָיְתָה
שֶׁתִּהְיֶה
אִם נַאֲמִין מְאוֹד
מְאוֹד.

לכאורה שיר פשוט המזכיר את הנאמר בהגדת פסח¹ אך התבוננות לעומק מראה שיש כאן תובנה מסוימת עם מסר מסוים:

רובד ראשון

עצם הפתיחה במילה " והלא" שפירושה "ובכן" או "הרי" או "כלומר", מכניסה את הקורא אל תוך השיר. דהיינו; לחשוב, כמובן מאליו, שכל אשר יתואר בהמשך בהחלט אפשרי. תזה ברורה ומקובלת והיא: הדעת נותנת לחשוב שבאמת במרחב העולם הנסתר ישנו מקום אחד בו עדין מסובים אותם אנשים אגדיים מההגדה.

וכאן החידוש: הם לא יושבים לבד ודנים ביציאת מצרים, אלא שאתם יושבים יחדיו, וכן אחרים שהצטרפו אליהם במשך כל הדורות. מובן שהכוונה לאיזו ישיבה נסתרת בעולם שכולו טוב, ששם יושבים אותם צדיקים עם נספחי הדורות ומספרים ביציאת מצרים.

וכאן יש הדגש על יציאת מצרים שהייתה ושתהיה, היינו כל דור ויציאת מצרים שלו. ללמדך שבכל דור ודור יש מאבק של היהודי נגד הנוגס, נגד אויביו מבפנים ומבחוץ והדברים באים אל אותו שולחן שאליו יושבים חכמינו מקדמא דנא ועד כל הדורות ועד בכלל. יושבים, דנים ומסיחים על הנסיבות של הדיכוי והאיבה והיציאה מהן, על הנס, ומה ניתן לעשות בהמשך.

המלה "שתהיה" רואה מציאות לאו-דווקא בצורה פסימית, אלא בצורה עובדתית שמתבקשת מניסיון הדורות שעברו. רוצה לומר: ניסיונות העבר הראו ואנו חוזרים באסוציאציה מכאן אל ההגדה - "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" ולכן סביר להניח שגם בדורות הבאים נחווה שלכל דור תהיה יציאת מצרים שלו.

והסיומת מתנה תנאים: הצלחת יציאת מצרים בכל הדורות העתידים היא פונקציה של האמונה החזקה שהייתה ביציאות של הדורות ההם, שהקב"ה הצילנו.

ה"מאוד": השני, כלומר האמונה החזקה מאוד, היא לעתיד הדורות. לכן כמו שביום שישי נאמר פעמים כי טוב הרי שכשמדברים על יציאת מצרים אומרים פעמיים מאוד. המאוד הראשון לעבר, והוא עובדתי, שאכן חזינו בניצחון הקב"ה על אויבנו, ועובדה שעם ישראל שרד עד היום. והמאוד השני הוא האמונה בקב"ה, שיצילנו גם בדורות העתידיים לבוא.

רובד שני של השיר

סיפור חמשת המסובים החכמים שבשיר משמש כטון מוביל להמשך המסופר בהגדה "עד שתלמידיהם אמרו להם... ומה הם אמרו? רבותי אתם מסבים את שיחותיכם לגבי הגאולה של העבר יציאת מצרים גופה, אך אינכם עוסקים בהכנות לגאולה העתידית! ורבי אלעזר בן עזריה אומר להם שדווקא הזכרת יציאת מצרים בלילות מדברת על חשיבות הגאולה העתידית.

זה מתקשר יפה לארמז שבשיר " שהיתה" (לעבר) "שתהיה" (לעתיד). המסר - א. אמונה חזקה יש בכוחה להחיות אפילו משאלה לעתיד. ב. ניסיונות עובדתיים של העבר יכולים ללמד על התרחשות עתידית בבחינת " אותה גברת בשינוי אדרת". ג. יציאת מצרים כאב טיפוס או בניין אב למקרים גדולים אחרים בחיי אומה.

כמה מילים על המשוררת:

המשוררת אסתר קמרון היא גם חוקרת, הוגת דעות, עורכת ומתרגמת. שירתה היא שירת חזון ופילוסופית, ויש לה גם נגיעות למחאה חברתית רוחנית. למדה בלשנות באוניברסיטת וסקונסין וגרמניסטיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

התחילה לכתוב דיסרטציה (תזה) על המשורר היהודי פאול צלאן, שכתביו ורוחו, לדבריה, משפיעים עליה משך כל השנים. אסתר קמרון התקרבה ליהדות והתגיירה, הוציאה כמה ספרים לאור וסיפרה האחרון הוא "שאלתי ובקשתי" והשיר לסקירה נלקח מספר זה.