החשכה הקדימה אותי

שְׁדוֹת נְעוּרַי עָלוּ בָּעַַב
הַמַּמְטִיר גֶּשֶׁם אָפֵל,
קַוֵּי רָקִיעַ אֱלוֹהִי בִּלְתִּי נִשְׁכָּח
כְּבָר לֹא יַגִּידוּ אֶת עִקְבוֹתַי
בַּזְּמַן שֶׁנִּשְׁטַף בַּגֶּשֶׁם הַשׁוֹרֵף,
שְׁעוֹת הַדִּמְדּוּמִים הַמְּפֻיָּסוֹת נֶעֶלְמוּ
וְגָם הֵןֵ לֹא יִמְצְאוּ אֶת עִקְבוֹתַי בַּזְּמַן הַנִּשְׁטָף,
רָצִיתִי לְהַגִּיד לָךְ, רַעֲיָתִי, בּוֹאִי נִבְרָח מִכָּאן
לִפְנֵי שֶׁיִּרְדוּ מִמְטְרֵי עָבִים חֲשׁוּכִים
רָק הַחֹשֶׁך הִקְדִּים אוֹתִי
אָסַף אוֹתִי אֵלָיו לָעָד וְהִשְׁאִיר אוֹתָך בַּדָּד.