אני מודה לעיריית בת ים

אֲנִי מוֹדֶה לְעִירִיַּת בַּת יָם
שֶׁסִּפְסְלָה בִּנְדִיבוּת שׁוֹפַעַת אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ.
טִיּוּלִי הַבֹּקֶר שֶׁלִּי מִמְּרוֹם הֶעָשׁוֹר הַתְּשִׁיעִי לְחַיַּי
הִצְלִיחוּ לִמְצוֹא מְנוּחָה נְדִיבָה לְקַבַּיִם עֲיֵפוֹת
שֶׁמְּלַוּוֹת בִּזְהִירוּת מְבֻיֶּשֶׁת אֶת רַגְלַי הַמְּדַדּוֹת
בָּרְחוֹב שֶׁהָעִירִיָּה סִפְסְלָה בִּנְדִיבוּת רַבָּה,
לוּ הָרְחוֹב לֹא הָיָה מְסֻפְסָל בִּנְדִיבוּת כֹּה רַבָּה
מַשְׁאַת נַפְשִׁי לְטִיּוּלֵי בֹּקֶר הָיְתָה נִכְלַאת בְּחַדְרִי בַּדִּיּוּר הַמֻגָּן,
אָז עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁלוֹח מִלַּת תּוֹדָה
לְמִי שֶׁסִּפְסֵל בִּנְדִיבוּת אֶת הָרְחוֹב שֶׁמִּמּוּל לִמְקוֹם מְגוּרַי
וְנוֹתֵן מְנוּחָה לְקַבַּי הַמְּדַדּוֹת אֶת רַגְלַי הַדּוֹמעוֹת וְהַכּוֹאֲבוֹת
כּל בֹּקֶר בַּטִּיּול שֶׁיּוֹצֵק בְּיוֹמִי חַיִּים עֲדוּיִים בְּנִיחוֹחֵי אֲוִיר צָח
וּמָנוֹת גְּדוּשׁוֹת וּטְעִימוֹת שֶׁל רֹגַע וְשַׁלְוָה.

(מיום שאני מכיר את עצמי, התחלתי את הבוקר בטיול קצר. לעיתים בריצת בוקר. אך כשנוגעים בפסגות העשור התשיעי, האהבה לטיול בוקר נפגעת. למזלי, מקום מגורי העכשווי בדיור מוגן בבת ים ממוקם ברחוב, שכל כמה מטרים נח לו ספסל, המצפה לעוברי אורח לנוח. הספסלים הרבים מאפשרים לי להמשיך ולהתמיד בטיולי הבוקר. מצאתי לנכון להודות למי שסִפְסֵל את הרחוב הזה והרחובות הסמוכים, שמאפשרים לי כל בוקר להתמיד באהבתי לטיולי הבוקר)

איתן קלינסקי