ארצי משחירה את פניה

אני כותב את השיר, כשמהרדיו בוקע קול המודיע ידיעה מצמררת וכואבת על חמישה לוחמים מסיירת הנח"ל, שנפלו בקרב בצפון רצועת עזה. עוד חמישה חיילים שנפלו במלחמה שהייתה חייבת להסתיים, ולצערי, ממשלתי החליטה להמשיך במלחמה, שקוטפת חיי מאות ילדינו-ֹֹחיילינו. ילדים שחלמו על חיים בארץ בה נולדתי והמוות קטף את כל חלומותיהם לחיים בארץ בה נפרסים היום מרבדי דמים ורומסים את כל מרבדי הגנים, שפרסו בה אוהביה של ארץ ישראל. לכאב מצטרפת התקווה, שבימים הקרובים יבוא האור לכמה משפחות בישראל, שיקיריהם יזכו לראות אור יום אחרי ארבע מאות שבעים יממות אפלות.

אַרְצִי הִשְׁחִירָה אֶת פָּנֶיהָ
זוֹ לֹא הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי,
הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי
לֹא נָתְנָה מֵאוֹת יְמָמוֹת חֲשׁוּכוֹת
וְיָדַיִם גְּרוּמוֹת שֶׁל מָוֶת
לַעֲטוֹף אֶת בְּנוֹתֶיהָ וּבָנֶיהָ
בְּמִנְהָרוֹת אֲפֵלוֹת וּמְדַמְּמוֹת.

הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי
נָסוֹגָה מִנָגְהָהּ.
הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי
אֱלוֹהִים וּבָרֵי לְבָב שׁוֹטְטוּ בָּה
הַצֶּדֶק הָיָה אֵזוֹר מָתְנֶיהָ,
וְהַיּוֹם נָּטוּ רַגְלֶיהָ
בְּשֶׁפֶךְ מַסַּע הַשָּׁנִים
בַּהֶן צֶדֶק וֶאֱמוּנָה הָיוּ לְאֵזוֹב בְּמָתְנֶיהָ.

הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי שָׁרָה שָׁלוֹם
הַיּוֹם הִיא מְכַתֶּתֶת כָּל אֵת לְחֶרֶב
וְכָל מַזְמֵרָה לְחָנִית
וְיוֹשֶׁבֶת בָּדָד בֵּין הַגּוֹיִים.

זוֹ כְּבָר לֹא הָאָרֶץ בָּה נוֹלַדְתִּי
זוֹ אֶרֶץ הָעוֹטֶפֶת מִשְׁעוֹלֶיהָ בְּתַכְרִיכִים מְדַמְּמִים
הַמְּאַיְּמִים עַל גְּדִיעַת חַיֶּיהָ שֶׁלָּה
זוֹ אֶרֶץ הַמְּטַפַּחַת סִיקִירִיקֶיהָ
הָאוֹרְבִים לְבַתֵּר אֶת עֳרָקֶיהָ.