זיכרון ילדות

1946, אֲנִי יֶֶלֶד כְּבֶן עֶשֶׁר
אֲנִי בֶּן שֶׁל מִלִּים פְּשׁוּטוֹת,
כְּשֶׁכַּלָּנִיּוֹת¹ בְּרִיטִיּוֹת
הֵטִילוּ עֹצֶר עַל מוֹשֶׁבֶת יַלְדּוּתִי
הֵם הֵגִיפוּ אֶת שַׁעַר לִבִּי
הֵקִימוּ מַחֲסוֹמִים בְּתוֹכִי,
הַכַּלָּנִיּוֹת פָּרְצוּ אֶל בֵּיתֵנוּ
הֵם חִפְּשׁוּ בֶּחָזֶה שֶׁל אָבִי
וּמָצְאוּ רָק אֶת לִבּוֹ,
חִפְּשּׁוּ בְּלִבּוֹ וּמָצְאוּ אֶת בֵּית אָבִיו שֶׁנֶּהֱרָג,
הִתְעַקְּשׁוּ לְהַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׁ בְּלִבּוֹ אֶת קוֹלוֹ
וּמָצְאוּ רָק אֶת עִצְבוֹן דְבֵקוּתוֹ
לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם לִמְדִינָה חוֹפְשִׁית הַמַּתְרִיסָה
בַּכַּלָּנִיּוֹת הַבְּרִיטִיּוֹת, הַמּוֹנְעוֹת פְּרִיסַת מַרְבַדִּים יְרֻקִּים
עַל אַדְמַת אַרְצֵנוּ הַנִּגְאֶלֶת
וּפוֹרְסוֹת יוֹם וָלֵיל מַרְבַדֵּי דָמִים
עַל אַדְמַת אַרְצֵנוּ הַנִּצְרֶבֶת.

2025, אֲנִי כִּמְעָט נוֹגֵעַ בְּפִסְגַּת הֶעָשׁוֹר הַתְּשִׁיעִי
נְכָדַי מַגִּיפִים שַׁעֲרֵי לֵב שֶׁל יֶלֶד פָּלֶשְׁתִינִי
מַטִּילִים עֹצֶר עַל מוֹשֶׁבֶת יַלְדּוּתוֹ
מְקִימִים מַחֲסוֹמִים בְּתוֹכוֹ
מַגִּיפִים אֶת שַׁעֲרִי לִבּוֹ
מְחַפְּשִּׁים בַּחֲזֵהוּ וּמוֹצְאִים לֵב,
חִפְּשׁוּ בַּלֵּב וּמָצְאוּ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל פָּלֶשְׁתִּין חָיָה,
וּכְשֶׁהִתְעַקְּשּׁוּ לְחַפֵּשׁ בְּלִבּוֹ אֶת קוֹלוֹ
מָצְאוּ אֶת עִצְבוֹנוֹ וּדְבֵקוּתוֹ
לְהָקִים מְדִינָה פָּלֶשְׁתִּינָאִית חוֹפְשִׁית
לְצַד מְדִינַת יִשְׁרָאֵל וּמַתְרִיסִים בִּמְדַמְּמֵי אַדְמָתָם.

אֲנִי מְאַהֲבָהּ הַנִּצְחִי שֶׁל נוֹפֵי מְדִינָתִי
אַתֶּם רֵאשִׁית נַפְשִׁי וְגָם אַחֲרִיתָהּ,
רֵיחַ אַדְמָתָי מֵקִיץ אוֹתִי הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר
וַאֲזִיקֵי הַבַּרְזֶל כּוֹבְלִים אֶת יוֹמִי וְלֵילִי
כְּשֶׁנְּכָדַי לוֹבְשִׁים מַדִּים
הַמְּדַמְּמִים אֶת חַיֵּי שְׁנֵי הָעַמִּים
בְּנֵי אָב אֶחָד.

איתן קלינסקי