בכנסייה בדורהאם
נסיעה של שעה
מעיר ילדותי,
שעה ככל היותר
היינו יושבים על ספסל התפילה
ומבכים את היותנו יהודים
והכומר דיבר על ניקיון האביב
והמקהלה שרה שיר מסורתי
ואנחנו - קינאנו להם
להם כי לא לנו
להם כי לנו אין
על תקרת הכנסייה
מוצבות היו תמונות של יהושע
הלא הוא בן האלוהים שלנו
"התפללי, מה כבר יקרה?"
אמרו לי הנוצרים, הילדים הנוצרים
אשר להם קינאתי, אשר קינאו באבותי.
ולרגע נדמה היה שאכרע על ברכי
ואתפלל לאלוהים לא שלי
בכנסייה של דורהאם
נסיעה של שעה
מעיר ילדותי
שעה לכל היותר
גיליתי שהגוף מסרב
שאכרע לאלוהים אחר
והילדים קיבלו אותי
וגם הכומר רצה לדבר
דרכי חזרה מנתה
נסיעה של שעה
עד לעיר ילדותי
ועוד שש שעות לישראל
