למה שלא נקרא לילד
בשמו: סדום.
מקום שבו, במובהק,
מבדילים בין דם אדום
לאדום יותר בדמים.
אי לכך, אין ברירה,
הגיע הזמן לתת
ביטוי למציאות בחקיקה.
חוק יסוד: החלוקה.
לצורך העניין יוגדרו
שלושה רובדים. העליון והתחתון
ייעטפו בגדר ביטחון.
האמצעי יהיה כביכול חופשי
חי מהיד אל הפה
צופה בשעשועי הערוצים
מייחל כלפי מעלה ומתפלל
לא ליפול למטה. שם,
כידוע, החיים ממש בזבל.
הממשלה, כדרכה, תווסת
מעבר ממחנה למחנה,
תגבה עמלות רשמיות
וכאלה הסמויות מן העין.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
